קורות חיים
גד נולד בירושלים בבית החולים ביקור חולים בי"ב בניסן תשכ"ח.
גד היה הרביעי מבין שמונת אחיו ואחיותיו.
גד גדל בשכונת בית ישראל בירושלים. גד למד בבית הספר היסודי חורב בשכונת קטמון בירושלים, תלמיד שובב ששיגע את המורים שלו.
בתיכון למד בישיבה תיכונית בשכונת בית וגן בקרית נוער במגמת דפוס שם הכיר את שניים מחבריו הטובים, משה כהן ואהרון אסייג, אשר לימים שירתו איתו את השירות הצבאי.
עם סיום לימודיו בתיכון בשנת תשמ"ו, פנה גד לשנת התחזקות בישיבה טרם גיוסו לצה"ל.
בתום שנת הלימודים בישיבה התגייס גד לשירות בצה"ל ושובץ לשרת בבסיס ציוד בתל השומר במדור בית הדפוס הצבאי בתפקיד מונטאג'ר.
גד ביצע את המוטל עליו במקצועיות ובמסירות ונבחר כחייל מצטיין מספר פעמים. מעבר למטלות המקצועיות השוטפות במסגרת תפקידו יזם גד בשיתוף חבריו את שיפוץ, פיתוח וטיפוח בית הכנסת במדור אשר לימים ישמש מרכז תורני לכל דורש.
גד השתחרר מצה"ל לשנה אחת, אך הלב היה שם בבית הדפוס הצבאי ומיד בתום שנת השחרור הראשונה, שב גד לשירות כאיש צבא קבע בבית הדפוס כמנהל מחלקת פוטוגרף ובמקביל המשיך לטפח את בית הכנסת ביחידה. באותה תקופה הכיר גד ביחידה את חברו אלון דרמוני שהיה ידיד נפש עד יומו האחרון.
גד היה אידאליסט מקורי ומשקיען, היה דבק במשימה עד לבצוע מושלם. גד התאפיין באהבת התורה ובאהבת הבריות והחיוך התמידי שלא מש מפניו היו דוגמה למופת לחייליו ומפקדיו.
בשנת תשנ"ג נשא גד לאישה את ציפורה לבית משפחת בן חמו ויחד הקימו משפחה לתפארת תוך הקרבה הדדית וזאת כדי שגד יוכל להקדיש את זמנו למען הצבא והמדינה ולמען לימוד התורה.
במהלך השנים נולדו לגד וציפורה שתי בנותיהם, שובל ושחר, אותם גידלו במסירות על פי דרך התורה והמצוות, והענקת אהבה יוצאת דופן.
ביום ח' בניסן תשס"ב, בשעת בין ערביים, גד וציפורה היו ברחוב המלך ג'ורג בירושלים דקות מספר לאחר שיצאו מאושרים מבדיקת הריון כשהתבשרו שציפורה בחודש החמישי להריונה נושאת זוג תאומות בבטנה, גדע מחבל, רוצח פרא אדם שפל, את חייו וחיי רעיתו ובכך הביא לאובדן תקוותם וחלומותיהם.
את גד תמיד נזכור כתינוק החייכן והמאושר, זה שהיה היחידי מבין אחיו עם שער שחור וגומות חן שובבות, כילד שכולם אהבו והלכו שבי אחרי הסיפורים המצחיקים שלו ובמעשה הקונדסות שהיה עושה בבית ובבית הספר. נזכור את הבדיחות שלו על שולחן האוכל ובעיקר בליל הסדר בפסח.
נזכור את אוסף תמונות המכוניות שלו שאותו טיפח בנעוריו.
נזכור את האהבה שלו לספורט וההצטיינות בתחרויות.
נזכור את האהבה שלו לתורה ולקיום המצוות בדרך ארץ ובנועם הליכות.
נזכור את כיבוד ההורים וכבוד החכמים שהיה עושה.
נזכור את האהבה לאשתו ציפורה ולשתי בנותיו, שובל ושחר.
נזכור את האהבה ליחידה בה שירת ובעיקר לבית הכנסת ביחידה אשר נחנך על שמו ועל שם רעייתו לאחר מותם.
נזכור אותו כבן, אח, בעל ואבא אהוב שחיוכו לא יסור לעולם מזכרוננו.