קורות חיים
בנם של קתרין ושלמה. נולד ביום י"ח באייר תשנ"ז (25.5.1997) בירושלים. אח צעיר לאהוד ושני.
גלעד גדל והתחנך בירושלים, מגן חובה המשיך לבית הספר היסודי ברמת דניה, שכונת מגוריו. המשיך ללימודים ב"בית הספר ע"ש זיו ומרקס" עד כיתה ח', וללימודי תיכון ב"בית הספר ע"ש מיי בויאר" בעיר.
אהב ללמוד, על הכול רצה לדעת ותמיד היה לו מה לומר: משפחתו וחבריו מספרים כי היה דעתן, לפעמים עקשן והשתדל לומר את המילה האחרונה... ועם זאת ידע להקשיב לכל אחד, גם אם דעתו הייתה נחרצת ושונה מהאחרים.
גלעד היה ילד שהביא גיל ושמחה לכולם, תמיד. ילד שמח, חייכן, אהוב ושובב. היה ידוע בחיוך הענק ושובה הלב שלו, בזכותו קיבל את הכינוי "סמיילי". בחור קסום, חכם, מצחיק, רגיש ואהוב. גלעד אהב אנשים – ואנשים אהבו אותו.
היה בחור ערכי, בעל מודעות עצמית ופתיחות לסביבה. לאחר התיכון דחה את שירותו הצבאי בשנה ולמד במכינה קדם-צבאית "רבין" בקריית טבעון, שם המשיך בפיתוח מנהיגות ובמעורבות חברתית.
גלעד בלט בהומור שלו, ידע להסתדר בכל מקום ועם כל אדם בטבעיות ותוך זמן קצר היה במרכז העניינים. היה לו צחוק מתפרץ, מדבק. וכפי שחברתו תיארה אותו: כל כך צעיר אבל עדיין ג'נטלמן, בוגר לגילו אך גם קצת ילדותי. הפגין התלהבות יוצאת דופן מדברים, וידע להדביק ולסחוף אחרים בהתלהבות שלו, כך במכינה, וכך גם בצבא.
אהב אוכל: אהב לבשל ואהב לאכול. הוא הצטרף לקורסי אפייה ובישול עם אביו ובהמשך היה עושה אתו תחרויות בישול (ומנצח...), כן היה אלוף באוכל מוקפץ אסייתי. גלעד היה אנין טעם, וישיבה אתו במסעדה הייתה מלווה בפרשנות און-ליין שלא הייתה מביישת מבקר מסעדות מקצועי: מה טוב, איפה ניתן לשפר, אילו מרכיבים יש באוכל, האם הבשר איכותי וכן הלאה. באופן שכל כך אפיין אותו לא הסתפק בלמידה, אלא אהב ליצור מתכונים משלו. הוא "רקח" את "הרטבים הסודיים של גלעד". אפילו בצבא ידע להפוך את המצרכים הקיימים לארוחה מדוגמת, כדוגמת הטוסטים המושקעים שלו עם בצל מטוגן וצ'ילי.
בגיל עשר התאהב בגיטרה. הוא התעקש ללמד את עצמו, ועשה זאת בסבלנות ובשיטתיות: שעות ישב וניגן, ולמרות הפצרות הוריו סירב לקחת שיעורים ממורה. בגיל מבוגר יותר היה מעבד שירים ומנגן אותם בביצוע מחודש משלו: הוא נהג לקחת שיר, לפרק אותו לגורמים ולעבד כל חלק מחדש. בהשמעה היה נשמע כאילו היה זה אלתור של רגע. רק מי שהכיר אותו ושמע את השעות הרבות שהשקיע בעיבוד הבין כמה מחשבה נכנסה לכל צליל, לכל רווח, לכל שינוי בשיר. גלעד גם אהב לשיר, והיה מנגן ושר בכל מקום, עם חבריו במרפסת המפורסמת שלו, במכינה, בצבא ואף במספר הופעות.
חבריו למכינה מספרים על הפעם בה שר ביצוע משלו לשיר "שום דבר לא יפגע בי" (כתב ארז שטרק, הלחין יורם חזן) – ביצוע שריגש את כל השומעים. הוא גם כתב והלחין שירים, וכמי שאפיינו אותו החיבור והניגודיות של הרצינות והשטות כך חלק מהשירים היו רציניים ורגישים ואחרים שירים שטותיים, מצחיקים וקליטים שבהם היה מדביק את כולם.
חברים היו חלק חשוב בחייו והוא אהב אותם אהבת נפש. היו לו חברים מהילדות, מהתיכון, מהמכינה ומהצבא. בכל התכנסות הוא היה מרכז העניינים. חבריו מספרים כי כשהיה מגיע האווירה הייתה מתרוממת: גלעד והגיטרה שלו היו הצלע המחברת בכל מפגש חברים, עם הצחוק המתגלגל שלו, הנגינה והשירים.
חבר טוב אמר עליו: "גלעד היה איש רעים להתרועע, שחקן, פסיכולוג, נגן מוכשר, זמר, קומיקאי, מדריך, וחרטטן גדול עם חיוך שובה לב".
ביום 31.7.2016 התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל השריון. אחרי הכשרה בסיסית המשיך לקורס מפקדי טנקים, ולאחריו הוצב בתפקיד מפקד טנק בבסיס ההדרכה שיזפון.
היה מפקד נערץ ומוערך, אהוב על מפקדיו, על חבריו ועל החיילות עליהן פיקד. חבריו לצבא מספרים כי תמיד ידעו כשגלעד נמצא יש על מי לסמוך, וגם כשהיה עייף ורעב ידע לתת יחס אישי לכל אחד.
הוא בחר ללכת לפיקוד מכיוון שרצה לתרום מעבר לרגיל והאמין כי יוכל למצות את הפוטנציאל שלו שם בצורה הטובה ביותר. החיילות שלו מספרות שבלט כמפקד עם רגישות ואינטליגנציה רגשית, תמיד פינה זמן ולכל חיילת התייחס אישית. אפיינו אותו כנות וסמכות. הן מספרות כי היה לו חיוך קטנטן, ששבר את הדיסטנס הנוקשה. הוא היה מדבר על "הבנות שלו" ודואג להן מגדול ועד קטן. חיילת שלו תיארה כי מאז שהיא עצמה הייתה למפקדת היא רואה בגלעד דמות לחיקוי, שכמפקד היה סמכותי, רציני ועם זאת אישי, אכפתי ומסור, אנושי ורגיש, מפקד שמסתכל לך בעיניים ויודע שקשה, לא פשוט, אבל עם זאת יש אנשים מאחורי המדים. הוא היה מודע לכך שיש אנשים שנבלעים בתוך המערכת, בתוך ההמון, וידע לשים לב, לראות את כולן, להעריך ולמצוא את הטוב והמיוחד בכל אחת.
סמל ראשון גלעד אלה נפל בעת שירותו ביום א' בתשרי תשע"ט (9.9.2018). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים, אח ואחות.
"גלעד היה אהוב ונאהב, מוזיקאי ואוהב חיים", כתבו בני המשפחה. הוא מונצח ב"יד לשריון", מוזיאון השריון והנצחה לנופלי החיל בלטרון.