אלפו אורית, תמי היילה ז"ל

קורות חיים

אלפו (אורית), בת וודה (ורדה) ודמקה (דניאל), נולדה בכפר אברטנסה שבאזור גונדר באתיופיה בשנת תשמ"ב (1982). בת במשפחה ברוכת ילדים ולה שבעה אחים ואחיות. עלתה ארצה עם משפחתה בשנת 1985 במסגרת "מבצע משה", והיא בת שלוש שנים.

אלפו, או כפי שנקראה בישראל – אורית, הייתה ילדה חיננית ועליזה, שמחה תמיד בחלקה ופעלתנית ביותר. היא גדלה באשקלון ולמדה בבית הספר היסודי "עוזיאל". ילדה חברותית ושמחה, טובת לב ורגישה לזולת.

בהיותה בתיכון עברה אורית ללמוד בתנאי פנימייה באולפנת "גבעת וושינגטון" שביבנה. שם בגרה והייתה לנערה רצינית ונבונה, שהפכה בשאלות מהותיות על החיים ועל גורל האדם, כגון, מה תכליתו של האדם בעולם, מה ייעודו בכלל ומה ייעודה שלה בפרט, האם הקב"ה קיים, האם הוא משגיח על ברואיו, ועוד כיוצא באלה.

לאחר ימיה באולפנה אורית החלה ללמוד במדרשת "עטרת" בירושלים. במדרשה החלה למצוא מענה לשאלותיה ולתהיותיה השונות. במשך שנתיים וחצי בהן למדה במדרשה היא כמו בנתה את עצמה, פיתחה את כישוריה הרוחניים, התחזקה באמונתה ביהדות והגדירה לעצמה את מטרותיה לחיים: להתפתח ולבנות בית יהודי כשר, אשר יתנהל ברוח התורה והמצוות.

בשילוב עם הלימודים אורית עבדה לפרנסתה במפעל הבגדים "לורד קיטש", בגבעת שאול בירושלים. תפקידה היה לנהל את מחסן הבגדים בחנות המפעל, תפקיד שדרש ממנה מרץ רב, זריזות ויכולת להתקשר עם אנשים בצורה הטובה ביותר. את כל אלה ועוד עשתה אורית על הצד הטוב ביותר, שכן התברכה בכל אותן תכונות ומעלות. הממונים עליה היו מרוצים ביותר, קידמו אותה והאצילו לה עוד ועוד סמכויות.

כחודשיים לפני מותה אורית עברה להתגורר בשכונת גילה בירושלים יחד עם אחת מחברותיה ללימודים. בגילה החלה אורית לנהל את חייה כעצמאית לכל דבר.

בבוקר יום שלישי, ח' בתמוז תשס"ב (18.06.2002), אורית יצאה מביתה כהרגלה מדי יום ועלתה על אוטובוס "אגד" בקו 32א, העושה את דרכו מגילה למרכז ירושלים. בסביבת צומת "פת" שביציאה מגילה מחבל-מתאבד פלסטינאי, שהיה בין נוסעי האוטובוס, פוצץ תיק עמוס חומר נפץ שנשא עמו. כתוצאה מהפיצוץ 19 בני אדם, מתוכם 17 תושבי גילה, נרצחו. כשמונים איש נפצעו בפיגוע. אורית נפגעה אנושות בראשה, ומתה במקום.

אורית הייתה בת 20 במותה. הותירה הורים ושבעה אחים ואחיות. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת ציון, אשקלון.