אליהו למברגר ז"ל

קורות חיים

אליהו, בן ברכה ובנימין, נולד בירושלים בב' בטבת תשכ"ו (25.12.1965). בן לאב מחסידי אשלג, אביו ואימו שניהם בני משפחות מירושלים. כשנולד גרו ברחוב עזרא שבשכונת גאולה, ורק כשהיה כבן 12 שנים עברו לגור בשכונת בית וגן, בעקבות עבודת האם בפנימיית "בית אסתר" שבשכונה זו.

משחר ילדותו ניכרה באליהו גדלות נדירה. דרכיו ומידותיו היו כשל זקן ורגיל, משל הרגיש שעליו לעבוד ביתר שאת על עצמו, כי זמן קצר נותר לפניו. לכן דקדק כה רבות, חקר והתעניין, דרש ועזר לכל חפץ, והכול - בחיוך אשר לא מש מפניו. חיוך שהיה בנפשו ומהותו, חיוך שהלך איתו דרך קבע לכל מקום והיה כצרי מרפא להרבה לבבות נדכאים. בפיו של אליהו, בהיותו עדיין ילד קט, היו תמיד מילות ניחומים לכל מר נפש או נדכא, עזרה פשוטה לכל נזקק. בכל בוקר היה משכים קום, ועורך קניות לזוג קשישים. כמו כן עזר לדודותיו, וכמובן כיבד את הוריו בצורה מעוררת התפעלות.

בכיתתו של אליהו אף פעם לא היו ילדים מסכנים הנמצאים בשוליים - הוא דאג לתת לכל חבריו ללימודים הרגשה טובה ונעימה, בחיוך ובמאור פנים. פעם הפסיד ביקור משפחתי בימי החג כדי לבקר חבר בודד, ופעם אחרת, ביום היכנסו של אחד מילדי ירושלים למצוות, הופיע אליהו עם חבריו ששוכנעו על-ידו להצטרף אליו, ויחד שימחו את חתן החגיגה וגרמו לו אושר רב.

על תורתו שקד אליהו במרץ ובהתמדה. אצלו בטל כליל המושג "בין הזמנים": בחול שקד עד שעה מאוחרת על הלימוד ב"חברה", ובשבתות לא נרתע מהחום או הקור, והיה צועד משכונת בית וגן עד לישיבה בגאולה, שם ישב במשך שעות ארוכות ולמד בשקידה. בערב פסח קבע לו סדר מדוקדק עם חברותא במשך כל שעות היום, וכל זאת - לא על חשבון העזרה בבית, אותה הספיק לתת ביד נדיבה בשעות הבוקר.

בימיו הקצרים עיבד אליהו בנפשו שילוב נדיר של ניגודים. בד בבד עם הנתינה המושלמת ביד נדיבה לאחרים - היה מסתפק במועט בכל הנוגע לעצמו. רק ברוחניות היה תקיף מאין כמוהו, עמד על דעתו ודרש תמיד את המקסימום. גם כשהזמינו את התפילין לבר המצווה שלו, אליה לא זכה להגיע, דרש שיזמינו את הפרשיות מסופר חשוב, ושהטלית קטן יהיה מצמר, ושתלבושתו החסידית תהיה מושלמת "בדיוק כמו של אבא", וכדומה.

בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו התכונן אליהו ליומו הגדול, יום בר המצווה שלו. הכנותיו היו מושלמות כאילו אמר לו ליבו שעליו להסתפק בהכנות בלבד. הכולהיה מוכן, אך משמים רצו אחרת...

בצהרי יום שישי כ"ו באייר תשל"ח (02.06.1978) עשה אוטובוס אגד בקו 12 את דרכו ברחובות ירושלים, לכיוון שכונת בית וגן. האוטובוס היה עמוס בנוסעים, בעיקר בתלמידים ששבו מלימודיהם הביתה. בהגיע האוטובוס לשכונת בית וגן התפוצץ מטען חבלה שהניח מחבל על מדף החפצים מעל ראשי הנוסעים. בפיגוע נפגעו עשרות נוסעים ונרצחו שישה, בהם אליהו.

זמן קצר קודם לכן, בסיום לימודיו בחדר בשכונת מאה שערים, אסף אליהו את אחיו הצעיר חיים, ולאחר שביקרו בכריכיה של סבם עלו השניים על האוטובוס בדרכם הביתה. אליהו נהרג בפיצוץ, ואחיו נפצע קשה.

אליהו היה בן 12 וחצי שנים במותו. הותיר הורים, אח ואחות. בערב שבת, שעות ספורות לאחר מותו, הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים, ירושלים.

המנחמים הרבים שבאו לבית המשפחה האבלה הפליגו בשבחו של אליהו, סיפרו על צדיקותו, מידותיו הנאצלות וחיוכו התמידי. לא חלל של ילד קטן הוא השאיר, אלא חלל של איש גדול ונאצל. "תלמידים רבים בעלי קומה היו לי", ספד מלמדו, "אך בעל מידות כזה היה לי רק אחד, ואיננו, כי לקח אותו אלוקים".

ככלות שלושים יום לפטירת אליהו נערכה אזכרה וכינוס התעוררות בישיבת הבחורים "מאה שערים" שבשכונת בית ישראל בירושלים.

על שמו של אליהו נקרא מכון "זכרון אליהו". המכון פתח במבצע כיבוד הורים, תכונתו הידועה והמוכרת של אליהו, לזכרו ולעילוי נשמתו.

בחדר במאה שערים, בו למד אליהו, הוקמה קרן מיוחדת על שמו, שעוסקת בחלוקת פרסים לתלמידים אשר מצטיינים בשינון לימודיהם.