אלבום תמונות
הנה התווספה עוד מצבה לכאן. מצבת זכרון לאבי ביאזי, זכרונו לברכה, בוגר בית ספרנו.
במחזור זה בו למד אבי, נמנים עתה שלושה נופלים - שלושה יותר מדי.
אבי הגיע אלינו לכתה ט': "ילד טוב ירושלים" ככל תלמיד חדש - חושש, לא מכיר, זר. עד מהרה קשר קשרים והכרויות עם ילדי הכתה והיה לאחד מהם. לא זו בלבד שהיה לאחד מהם, אלא שטוב-לבו וחום לבו כבשו לבבות. שכן - אבי היה כולו לב, תמיד נכון לעזור ולסייע. הוא היה חבר אמיתי. בכאב ובשמחה הוא היה הראשון להושיט יד: בכאב - בנפול חבר לכתה, ובשמחה - מי אינו זוכר את ליגת-הענק לכבוד נצחון קבוצת כדורגל חביבת הכתה?!
אבי היה כולו לב. בן ואח במשפחתו, בן אוהב ואח מסור ודואג. את הוריו - גאולה ואלי - כיבד ואהב ללא סייג, דרכו ובזכותו נקשרו קשרים ביני לבינם - קשרים שמעבר ליחסי מחנכת-הורים.
אף לאחר שסיים את ביה"ס נהג אבי לבוא ולבקרני לעתים מזומנות, כך, כדרך חברים - בלא להודיע. "ראיתי אור בחלון - ובאתי", כך אמר. לבו היה נפתח והשיחה היתה כשיח חברים ותיקים.
אבי התגייס לשורות המשטרה, נשא לאשה את רותי והקים משפחה מלאה משלו: נולדה להם בת קטנה. ואז - אפפו אותו רצינות, בגרות ואחריות. כל כולו היה נתון לעבודותו המסוכנת במודיעין המשטרתי, במלחמה בפשע אצל ערביי השטחים. לא היו יותר פטפוטים, ולא סיפר דבר - כולו סוד ואחריות. הוא רדף את הפשיעה עד חרמה ועד מותו. הוא נהרג מכדורי הפושעים שאותם רדף.
אבי נטמן בבית הקברות הצבאי שבהר הרצל, במקום ממנו ניתן להשקיף מצד אחד לבית ילדותו, בית הוריו בבית הכרם ומן הצד השני אל בית הספר החקלאי עין כרם - אותו כה אהב. נסגרו צלעות המשולש.
יהי זכרו ברוך
נכתב על-ידי דרורה - מחנכת.