אלבום תמונות
זהו ספורה של משפחה שכולה:
הדחף העיקרי לכתיבת זכרונות אלה, המתפרסמים ביום הזכרון האחד-עשר מאז נפל חזי, היא החובה לספר לבנינו ונכדינו ולהעלות קווים לדמותו של חזי, ולהנציח ולו במעט את סיפורם של בני המשפחה.
אמנם ידענו, כי שום שפה בעולם אינה עשירה די כדי לבטא בה את היגון והכאב של השכול, אבל רצינו לקלוט ולהנציח את צללי העבר שערפל הזכרון החל אופף אותן.
על חזי - הרבה אין לספר. הוא פשוט לא הספיק די, בדיוק כמו שאר חבריו הטהורים והקדושים, שנפלו בכל מערכות ישראל, ואשר בטרם פרחו והיכו שורש - עלה הכורת והחרמש בידו וקטפם באיבם.
ידענו ש"המדינה נקנית בדם".
למדנו - ש"במותם הם ציוו לנו את החיים".
ואנו, החיים בזכותם, רצינו להיות חזקים. חשבנו, אולי הזמן ירפא את כאבנו.
הדחקנו את אסוננו מהתודעה, והמשכנו להלחם במקום בו הם הפסיקו.
אך "קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה", זועקת השכינה.
ולנו לא נותר אלא להחריש עד בוא היום, יום נקם ושילם "כי כה אמר ה' לעצמות האלה: הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ונתתי עליכם גידים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני ד'" (יחזקאל לז', ה', ו', יד').
ועד אז הפנקס פתוח והיד רושמת. הי"ד.
את המשימה לכנס ולאסוף את קורות חייו של חזי נטל על עצמו האח, מצי.
מצי מספר שבשנים האחרונות, כאשר נהגו לעלות להר המנוחות (הר הרצל), הוא מצא את עצמו תוהה: בעצם מי נמצא שם? האם אמנם זהו אח? מדוע אינו מרגיש את מה שצריך לחוש במקרה זה?
גם האחיות היו עולות להר עם האם והיו מסתכלות בכאב והצער של האמא שהיתה מקוננת על הקבר כשהן עומדות אילמות נבוכות, ומשתתפות בצערה של האם אך חסרות יכולת להזדהות עם הכאב. ואז הבזיק רעיון במוחו של מצי, שהנה הזמן עושה את שלו והוא משכיח לאט לאט את הדמות של חזי ההולכת ונעלמת בערפילי הזמן והיקום.
מחשבה זו היכתה אותו בתדהמה, והוא החל חש לפתע רצון עז להכיר יותר מקרוב את האח שהיה ואיננו. באחד הימים כשחזרו מההתייחדות ביום הזכרון, החל מצי לחקור את אחיותיו ואחיו על הרעיון לקבץ את תולדות חייו של חזי, כדי שאותה דמות, המחייכת בכל דירה של בני המשפחה תהיה דמות אמיתית כפי שהיתה, ומה עוד שהילדים הקטנים שהיו במשפחה רצו לדעת מיהו אותו הדוד שעלה השמימה?
ללא ליאות, בעקביות ובצורה שיטתית, החל מצי לדובב את אחיותיו ואחיו והבעיה הגדולה היתה: האם יהיה אפשר לשוחח עם אבא ואמא בחופשיות? האם כדאי לפתוח פצע שהחל להגליד, האם תימצא היכולת הנפשית אצל ההורים להשיב על כל השאלות.
הרבה התלבטויות, ספקות ומחשבות לאין ספור הטרידו את מנוחתו של מצי, והוא החל באיסוף הקלטות של כל בני המשפחה שהכירו את חזי מקרוב, לרבות חברתו לשעבר שהינה עתה נשואה ואם לשני ילדים. [יש לציין את היחס האוהד של בעלה של סילבי, אשר נתן יד חופשית להעלות זכרונות מרים וכואבים שהיו חבויים במעמקי ליבה, ולא כל אשה היתה מוכנה לגלות את צפונות לבה מתקופת נעוריה לפני בעלה.]
לאחר איסוף החומר העלה מצי על הכתב את מה ששמע, אך לא ידע כיצד לתרגם במילים פשוטות, אותם רגשות והבעות שהיו מלווים ברגש ואהבה כה רבים כפי שנמסרו באותן מילים.
עבודה זו שהיתה קשה ומפרכת נעשתה תוך הבנה רבה, של רעייתו שהשכילה לאפשר לו להתמסר לעבודה ולהקל מעליו את שאר הענינים המטרידים אדם בחיי היום יום.
הרצון והיכולת התמצו בשיכתוב החומר, בעריכתו והכנתו לדפוס.
ועל כך נתונה לך תודת המשפחה.