אלבום תמונות
את צעדיה הראשונים עושה המשפחה במעברת פרדס חנה. שם קיבלה המשפחה בדון, הבדון - זוהי סוכה מעץ הסגורה מסביב בבד ברזנט. קרוב לודאי כאותן סוכות ששימשו את אבותינו ביציאת מצרים.
במקום הבית המפואר - הבדון. במקום הארונות - נשמרו הבגדים בארגזי עץ (ליפטים). כדי לאכול - יש לדשדש בבוץ ולעמוד בתור כדי לקבל ארוחה חמה, שעד שהגיע לבדון - היתה קרה, והחורף העז של שנת 1952 היה בפי העולים ל"ברכה".
הנה כי כן, חבלי הלידה של המדינה בת הארבע - חופפים את חבלי הלידה של חזי בן הארבע.
בתנאים אלה מסיים חזי את הגן במעברת מקור חיים ב' (תשי"ג) ומשם עוברת המשפחה לשיכון בשכונת תלפיות, ורק כדי לא לשכוח, עלינו לציין ש"השיכון" היה צריף מבלוקים ללא טיח. השרותים - היו כמובן כמו בכל המעברות, מחוץ למחנה...
בדצמבר 1954 עוברת המשפחה בכוחות עצמה לדירה בדמי מפתח ברח' תחכמוני 5 בירושלים וכאן מתחילים לארגן את החיים, בצורה הטובה ביותר שניתן להשיג אז.
חזי נכנס לבית הספר "תחכמוני" הנמצא באותו הרחוב בו גר. היתה זו שכונה שבה גרו מורים ואנשי רוח, ושררה בה אוירה של אחווה חברתית, אחווה שרק תושבי ירושלים ידעו אותה עוד מימי טרום קום המדינה.
כמו כל ילד, בגילו, הוא שיחק בשכונה, טייל בשכונה וכשאחיו אלי קנה אופניים עם מנועי עזר, היה הדבר בבחינת סנסציה באותם ימים, ולחזי זו היתה חוויה בלתי נדלית כדי ללמוד לנסוע בטוסטוס.
אם נזכור, שבאותם ימים היו פיגועים של ה"פדאיון" הערביים, הרי נבין את הסיבה שלכל הילדים ניתנה הוראה חד משמעית לא להתרחק מן הבית, וכך נגזלה מילדי ישראל חדוות הנעורים. את הפעילות היוצרת ניתן היה לשחרר אך ורק בבית הספר.