סרן אור אילן ז"ל

מח' דרגון

"הרסו לנו את המוטיבציה". כך אמרתם לי אחד אחד בשבת הראשונה לשהייתי אתכם. מסתבר, שכמו הרבה דברים אחרים, מוטיבציה היא דבר יחסי ומשתנה. מוטיבציה היתה, אבל בהחלט עם גבול מסוים. וכשהתברר (מהר מאד), שהכומתה האדומה והכנפיים עולים בהרבה מאמץ, השתנו פני הדברים, והמוטיבציה לא נשארה אצל רבים.
מדוע פה שכחתם משהו? ומדוע מישהו "נצנץ", ובגלל זה אחרה המחלקה? צריך לתרץ, ואתם הרי מיטב הנוער, ולדבר - הכשירו אתכם טוב מאוד. במקום לעשות התחילו הטענות והקיטורים: "המ"כ הזה נטפל אלינו", ו"מתיחסים אלינו כמו לטירונים", "הגישה של המ"מ לא נכונה" ו"למה מרגמות יכולים?"
אני האחרון שאתנגד לבקורת. לא הייתי חייל ששותק, ואינני מ"מ ששותק. אני גם בדעה, שלכל אחד הזכות לבקר, ואינני מקבל את הגישה של - "קודם תהיו אתם בסדר, ואח"כ נשמע אתכם". תמיד שמעתי אתכם והשתדלנו מאד להתפשר.
אני יודע עכשיו, כמו שידעתי ברוב המקרים, שהבקורת היתה לרוב כיסוי לחוסר עשיה. אתם עברתם מהר מאד לגישה של עוד כך וכך ימים יא מנייק. וכמה שתעשו פחות באותו זמן זה יותר טוב. כמובן שאת הכומתה והכנפיים רצוי לקבל, ביחוד לגבי אלה שלגביהם זהו היעד העיקרי.
קשה לי לפטור אתכם מאחריות בטענה שאתם מתקלקלים ע"י המסלול המסוים של הנח"ל.
אני בטוח שיש למסלול הנח"ל חלק בנורמות ובמנהגים, שאתם מביאים אתכם לגדוד 50, אבל זה לא רק זה, וכראיה חבר'ה כמו רוי וזיו שלא התקלקלו.
גם אם הנורמות והאוירה היו הגורמים היחידים למידת ההשקעה והמוטיבציה שלכם עדיין עומדת מול כל גרעין ומול כל מחלקה, השאלה מדוע לא להתעלות מעל זה וליצור נורמות חדשות.
נראה לי שההגדרה הנכונה יותר היא, שניסיתם להרוס לסגל המחלקה את המוטיבציה. ולסגל היתה, מי יותר ומי פחות, ואולי בכוונים קצת שונים, אבל היתה מוטיבציה לעשות אתכם חיילים ואנשים טובים יותר.
לא תהיה זו הפעם הראשונה שתשמעו בכלל וממני, שהיתרון היחיד שלנו על האויבים מסביב הוא אתם. ואני עדיין מאמין שיש לנו כזה. זו גם הסיבה שניסיתי ולפעמים אף הכרחתי אתכם לשמוע עוד הסבר, להשתתף בכל סאת בטיול, או דחפתי עוד ניווט. אני מאמין שחיל שמסוגל להיות מפקד, טוב יותר מחיל שאינו מסוגל, אפילו שזה האחרון חיל טוב יותר.
ואתם הרי אינם חיילים טובים, אבל אני עוד מסוגל לחייך, ועדיין אופטימי אז להתראות ובהצלחה.

אור

מטבע הדברים, יש דברים שנזכרים בשורות אלה, ולא נומקו כמו שצריך, או שנושאים אחרים לא נזכרו. יש גבול למספר השורות וליכולת ההתבטאות החופשית בכתב ואני מקוה שאתיחס אליהם בשיחת הסיכום.