ילד מלא חן ואהוב על כולם (כי אכן היה ילד עדיין, אף לפי שנותיו לא היה מבוגר). כרוך אחרי משחק השחמט, להוט אחרי מוסיקה, קלאסית ומודרנית. גבוה, יפה-תואר ובעל נימוסים נאים. מאותם האנשים שחייהם לפניהם בלי מכשולים, כי הכל ממהרים לעזור להם, להקל עליהם.
כשנה לפני מותו גמר את בית הספר התיכון, ואת שנת השירות שלו עשה במשטרת הישובים העברים. במשך השנה החל להתעניין בתנאי הכניסה לאוניברסיטה בשוויץ או בצרפת והקדיש את זמנו הפוי ללימוד השפה הצרפתית. חשב ללמוד רפואה ולהיות רופא-מנתח כאביו לפניו (ידיו ואצבעותיו היו זריזות להפליא). שכפרצו המאורעות ביטל מיד את תכנית הנסיעה לחו"ל ונרשם כתלמיד באוניברסיטה העברית בירושלים. אמר ללמוד, תוך כדי שירות, מדעים המכינים לרפואה, אך ימים מעטים טעם את טעמם של חיי הסטודנטים, עסק יומם ולילה בקריאה, בהכנת השיעורים החדשים. ולאחר מכן גילה אותה התלהבות עצמה בפעולתו בהגנה ועשה ימים ולילות בעמדות ירושלים ופרבריה. אכן גם בימים אלה היה רץ, בבואו הביתה, למזוה לראות אם אמא הכינה לו שוקולדה. ילד גדול היה עד יומו האחרון.