"היום שבת,
ולא לפני הרבה זמן התעוררתי,
ואני בטוח שחלמתי עליך
מפני שאת היית לי בראש.
נורא ונורא התגעגעתי אליך.
אני אפילו חושב שחפשתי אותך לידי ולא מצאתי.
ונורא כאב לי ורציתי לצעוק,
שאני לא רוצה את הצבא המזורגג הזה.
אני רוצה להיות איתך,
לשמוח איתך,
לאהוב ולרצות אותך.
אתמול בטלפון ממש קרעת לי את הלב,
ואיך רציתי להיות לידך,
את יודעת לחבק וללטף.
להרגיע,
לאמץ אותך חזק אלי
ולראות אותך לאט לאט,
הכתפים פחות ופחות רועדות.
איך את מסתכלת אלי בעיניים מלאות דמעות.
וללקק את הדמעות,
ואת יודעת שהן מלוחות.
ולהרגיע ולחבק ולנשק.
ואחר כך את נרגעת
ומדברת ומספרת מה כואב,
נרגעת.
עכשיו אנחנו רחוקים
ולא יכולים לעשות את זה
ואני ממש נדקר".
נובמבר 1979