רס"ר עופר קנריק ז"ל

קורות חיים

בן יחיד לשושה. נולד ביום ט"ז בניסן תשמ"ז (15.4.1987) בברזיל, בעיר רסיפה שבמדינת פרנמקובו.

עם לידתו אימצה אותו שושה לבן, והוא נקרא עופר. בגיל חודש עלה לישראל, לירושלים. למד בבית הספר היסודי "אגרון" בשכונת קריית היובל בעיר, בחטיבת הביניים למד בבית הספר "אורט מינקוף" ואת התיכון סיים בפרויקט "היל"ה" של האגף לקידום נוער בעיריית ירושלים. בבית הספר התגלו כישרונותיו במוזיקה, בשירה ובכתיבת שירים. עופר אהב לרכוב על רולרבליידס ולבצע פעלולים, כן אהב לטייל בטבע.

החל בגיל חמש וחצי קיבל חונֵך במסגרת פרויקט "אח בוגר", יפתח. יפתח סיפר שהקשר ביניהם היה הדוק ולכן במקום להיפגש רק פעם בשבוע כמקובל הם נפגשו לעיתים תכופות יותר והקשר נמשך גם בתום הפרויקט. "אני זוכר שהוא התלהב נורא מניידת המשטרה כשהיה צעיר. בהמשך לקחתי אותו לפעילויות ביחידת הכלבנים וביחידת הפרשים. כל דבר שהיה קשור במערך המשטרה ריתק אותו מאוד", נזכר יפתח. עוד הוא סיפר על עופר, "הוא נהג להתייעץ איתי על לימודים, משפחה והרבה דברים אחרים. למרות שאנחנו לא אחים ביולוגיים, הרגשתי מהר מאוד שאנחנו אחים לכל דבר. מפגשי משפחות, אירועים, ארוחות שישי יחד – התנהגנו ממש כמו משפחה".

בשנת 2005 התגייס עופר לצה"ל ושירת בחיל האוויר. הוא אמור היה לשרת בתפקיד טכני, אך ביקש והתעקש לקבל תפקיד יצירתי יותר, ולכן הוצב בבסיס חצור ועבד בקונדיטוריה. היה חייל מוערך מאוד ואהוב על כולם. בעת שירותו הוענק לו אות "חייל מצטיין" מידי מפקד הבסיס על מסירותו ועבודתו המקצועית.

עופר נהג לכתוב שירים, מהם שהתפרסמו באתרים שונים כמו אתר האינטרנט "במה חדשה". כך כתב בשיר "חיים שכאלה":

"עשרים שנה החיים שלי / הסתכמו בגלי רגשות / הייתי בשפל הדיכאון והייתי בשיאי האופוריה / הייתי ביישן וחששן והייתי בטוח ובעל עוצמה / הייתי עם חרדות קשות והייתי צלול וחופשי / בכיתי ממעמקי העצב והייתי בשמחה עצומה / הלכתי עם כיפה והייתי קרוב לאל והייתי אתאיסט גמור / הלכתי יחף ברחובות והשקעתי בזוגות נעליים / לבשתי ג'ינס קרוע וגופייה והלכתי עם חליפות / הרגשתי חסר-ערך והאמנתי שכולם איתי / התפוצצתי מאלכוהול והייתי נגד שתייה / הצבעתי בבחירות ושנאתי את המדינה / התגייסתי לצבא והייתי פציפיסט / תם ונשלם".

בשיר "הוא התגייס" כתב:

"לפני שזה הגיע לא האמנתי שיהיה קשה / עכשיו אתה רחוק, יותר מתמיד אני לבד / זה היה בלתי נמנע שהיום הזה יגיע / אבל אין מה לעשות, נשארתי כאן / אתה הלכת לצבא / להגן על בני עמך / ואני יושב כאן ורוצה שתחזור / אתה עכשיו בבסיס מרוחק / על מדים ייצוגיים ורובה משלך / רק דע שאותך לא אשכח / נשארת קרוב מתמיד / אתה הלכת לצבא / להגן על בני עמך / ואני יושב כאן ורוצה שתחזור / שמור עלינו שם בשטחים / חבר יקר!"

מתוך שירו "טבע":

"הזריחה עולה, שעה של שקט / ציפורים מצייצות אוויר צח מתפזר / בריאה חדשה, המחשבה זכה ונקייה / והנשמה מאושרת נושאת למעלה תפילה / מטייל לי בחוץ בטבע הנהדר / בין עצים שיחים וגבעות / קרן שמש עולה לה באופק / הנאה עצומה - שיא התענוגות!"

ברגישותו כתב עופר את השיר "אימא יקרה":

"יושבת במרפסת בעשר בערב / לבד, בוהה בשמיים ובכוכבים / רגלייך שלובות ומבטך נושא תפילה / לאל עליון מתוך השחור והאפלה. / לבד עם עצמך / לעולם לא יגעה / כל האנשים / כבר מזמן נעלמו. / יודעת רזים / מתוודעת לסודות / שותקת, לעיתים גם צוחקת / כשאת נשאלת לפשר השתיקות. / יושבת שעות, עד אחת בלילה לעיתים / כשכל אורות העיר הגדולה כבר כבים / קמה, חוזרת לחדרך ונרדמת / ולעוד יום מסתורי מתעוררת. / לבד עם עצמך / לעולם לא יגעה / כל האנשים / כבר מזמן נעלמו".

עם שחרורו מצה"ל בשנת 2008 השלים את בחינות הבגרות ועבד כמאבטח בבית החולים "שערי צדק". החל לחפש את דרכו בחיים, רצונו לתרום למדינה והכבוד שהוא רחש לדגל עמדו לנגד עיניו וב-9.2.2012 הוא התגייס למשטרת ישראל. עבר קורס שוטרים שבמהלכו קיבל תעודת "חניך למופת" ובסיומו צורף ליחידה המרכזית (ימ"ר) לתפקיד בילוש ביחידת מיעוטים בירושלים.

בשנת 2012 סמוך לתחילת עבודתו במשטרה נישא לחברתו שירן. הם התגוררו בירושלים. בינואר 2014 נולדה הבת טליה, ובחודש מרס 2015 נולד הבן אביתר. שנים לפני כן הוא כתב את השיר "המשפחה שלי":

"ברגעים מסוימים בשעות הקטנות / שכולם ישנים ורק אני במחשבות / מדמיין אני את הילדים והאישה / שיהיו לי כנראה בעוד עשרים שנה. / כל כך יפים / כל כך מאושרים / כל כך חזקים / והם יהיו שלי. / בבקרים אקום ואנשק את האישה / אשתה קפה וארוץ לעבודה / והאישה תיקח את ילדינו לגן / שיהיו יפים כמו קשת בענן. / כל כך יפים / כל כך מאושרים / כל כך חזקים / והם יהיו שלי. / ובסופי שבוע נשכח לנו הכול / נטייל למקומות עם תיק גדול / נצחק נאהב נסלח ונבכה / כן, כך בעוד עשרים שנה זה יהיה. /

כל כך יפים / כל כך מאושרים / כל כך חזקים / והם יהיו שלי".

המשפחה הייתה ה"נכס" החשוב ביותר לעופר, והוא היה מוכן להקריב הכול למענה. אף על פי שאהב את תפקידו בבילוש ואת חבריו לעבודה, ביקש לעבור לתפקיד סייר כדי שיוכל להתמסר למשפחתו הצעירה, ואכן עבר לשרת במרחב מוריה בירושלים.

חבריו במשטרה ומפקדיו סיפרו עד כמה היה אהוב ומוערך. הם כינו אותו "זיקוק". עופר נהג להתנדב למשימות, היה מהיר החלטה, מלא מרץ, אהב לעזור והיה מסור בכל ליבו לתפקידו. התקדם במהלך שירותו לדרגת רב-סמל והיה אמור לקבל תפקיד חדש ב-12.4.2015 כמפקד בסיס מתנדבים בקריית היובל, אך לא זכה לכך.

ביום שישי 10.4.2015, בשעה האחרונה של משמרתו האחרונה של עופר בתפקידו כשוטר סיור, התהפכה הניידת שנסע בה באזור הר הרצל בירושלים, בדרכו לאירוע עם חשש לחיי אדם.

רב-סמל עופר קנריק נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"א בניסן תשע"ה (10.4.2015). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בחלקת המשטרה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אישה, בת, בן ואם.

עופר הועלה לדרגת רב-סמל ראשון אחרי נפילתו.

על מצבתו כתבו אוהביו: "נאמן, חייכן, מסור וטוב לב. בן, בעל ואבא אוהב. נזכור לעד".

בטקס הלווייתו של עופר נכחו סמפכ"ל משטרת ישראל ניצב בנצי סאו, מפקד מחוז ירושלים ניצב משה (צ'יקו) אדרי, נציג המשרד לביטחון פנים, ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל ניצב גילה גזיאל, קצינים, שוטרים, בני משפחה וחברים. במהלך הטקס הושמע השיר שעופר הקליט לכבוד רעייתו שירן, "והגשם", שכתבה והלחינה לאה שבת. השיר, בקולו, ניתן להאזנה ביוטיוב.

מפקד מחוז ירושלים ספד: "איבדנו שוטר ואדם מלא בנתינה אמיתית". הוסיף מפקד מרחב מוריה, ניצב-משנה קובי: "תמיד הקפדת לדבר בנעימות עם חבריך, עמיתיך והציבור שאותו שירתת. אלו תכונות שאנו המפקדים ראינו לנגד עינינו כאשר בחרנו בך לכהן בתפקיד מפעיל בסיס מתנדבים ולעבוד עם הקהילה. משפחת מרחב מוריה מחבקת את משפחתך ותמשיך לדאוג לה ולהנציח את זכרך".

פקד כפיר, קצין יחידת הסיור ומפקדו הישיר של עופר, ספד לו: "לעולם לא נשכח את דמותך המיוחדת. היית אדם צנוע, מלא בנתינה אמיתית ... מעולם לא סירבת למטלה או משימה שהוטלו עליך, ובאופן הייחודי לך אף הוספת 'תודה'. השעה האחרונה בחייך הייתה רגע לפני המעבר לתפקיד חדש שיכול היה לספק לך שעות נוספות עם משפחתך התומכת. משפחתך היא משפחתנו, נמשיך ללוות אותם ולהעניק להם את התמיכה בכל עת".

יפתח, חברו הטוב של עופר שהיה גם החונך שלו בילדותו, סיפר שעם היוודע לו דבר האסון, "ברגע אחד נפער בי חלל עמוק, וככל שחולפים הימים הוא רק הולך וגדל".

באירוע המסורתי "שרים לזכרם" שהתקיים בכנסת בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשנת תשע"ה (2015), כשבועיים לאחר נפילתו של עופר, הקריא מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יוחנן דנינו מעל הבמה שיר שעופר כתב: "כל יום שעובר הוא פלא מסוג אחר / לפעמים הוא טוב / לפעמים רע ביותר / אין לאן ללכת / אין שום כוונה להיאבק / אתה זורם עם עצמך ואת הכאב משתק".

הרעיה שירן התגייסה למשטרת ישראל כחמישה חודשים אחרי נפילתו. "אני גאה להמשיך את דרכו של עופר", סיפרה, "זוהי סגירת מעגל עבורי".

הוקם דף זיכרון בפייסבוק - "נר לזכר עופר קנריק", והופק סרטון על המשפחה שניתן לצפייה בדף הפייסבוק של משטרת ישראל. באתר האינטרנט של חטיבת הביניים "אורט מינקוף" שבה למד יש דף לזכרו.

באגף הבטיחות במשטרה הכינו סרטון על עופר ונסיבות נפילתו, אשר מוקרן בכנסי שוטרים רבים.

במגרש הסקייטפארק שבגן הפעמון בירושלים הוקם על ידי המשפחה, בתמיכת העירייה וקהילת הגולשים, מעקה גלישה. הוא נקרא "הרייל של עופר קנריק" ומדי שנה נערכים במקום הפנינג ותחרויות לזכרו. חבריו של עופר, שהיה "בליידריסט" בנשמתו, אהב להתאמן ושפע פעלולים, הכינו סרטון עליו כ"בליידר" ועל התחרות השנתית, הסרטון זמין לצפייה ביוטיוב.

ביער ירושלים, סמוך למרכז ציפורי, הוקמה על ידי המשפחה וקק"ל "פינה ביער" לזכר עופר. זוהי פינת מרגוע שמבטאת את דרכו ותפיסת עולמו - אהבת הטבע, אהבת הארץ ובירתה ירושלים, נתינה ורצון לעזור לזולת. הפינה הוקדשה על ידי המשפחה למשטרת ישראל.

עופר מונצח באתר גלעד לנופלי המשטרה, ובאנדרטה במכללת השוטרים בבית שמש. במרחב מוריה של המשטרה, בו שירת, נקרא חדר תדרוך סיירים על שמו.