טוראי שרית סלחה יחזקאל ז"ל

קורות חיים

בת ציונה ומשיח. נולדה ביום י"א באב תשמ"ה (28.7.1985) בתל אביב, אחות לרועי ולנטלי. שרית גדלה והתחנכה באור יהודה. היא למדה בבית-הספר היסודי "עמרם גאון", בבית-הספר התיכון "רוגוזין", עד סוף כיתה י' ובבית-הספר התיכון-מקיף "גילה", שם סיימה כיתה י"ב.

בשעותיה הפנויות היתה חברה בתנועת-הנוער "בני עקיבא" בסניף אור יהודה.

שרית היתה ילדה מאוד מיוחדת, בעלת חיוך מקסים וגומות משגעות, מלאת שמחת חיים, שאהבה לתת מעצמה לאחרים. ילדה רגישה ונבונה, שכתבה שירים וחלמה להמשיך לאחר השירות הצבאי ללימודים גבוהים בפסיכולוגיה.

בגיל שבע-עשרה עברה שרית לירושלים. היא אהבה את העיר וכאשר הגיעה לגיל גיוס הציעו לה חברותיה לשרת שירות לאומי, ושרית ענתה להן: "אתן רוצות שאשרת במשרד? והפחד שלי יהיה שלא תישבר לי ציפורן? אני רוצה להרגיש שטח ולתרום כמה שיותר למדינה".

ביולי 2004 שרית התגייסה לצה"ל, הוצבה בחיל המשטרה הצבאית ועמדה על כך שתשרת כבודקת ביטחונית ביחידת מעברים.

ביום ט' בניסן תשס"ה (18.4.2005) נפלה שרית בעת מילוי תפקידה והיא בת עשרים. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל. הותירה אחריה הורים, אח ואחות.

בהספד שנשאו מפקדיה על קברה אמרו בין היתר כי שרית תהיה נר לרגלי מפקדיה והחיילים ששירתו איתה.

רועי, אחיה של שרית, כתב לזיכרה שיר: "אמא, אני בבסיס/ בין ההרים/ שומרת בקור שביזות וערבים/ עוד שעה לשמירה/ אני קופאת בתוך עמדה.// אמא הגיע רגע האמת/ אני מוכנה והנצרה/ על הבודדת/ צ'ופרנו בשבוע רגילה/ הורדנו ארבעה מהחיזבאללה.// אמא קבלי ביטול לרגילה/ כדור יצא מבית הבליעה/ אני עטופה בלבן ותכריכים/ חוזרת הביתה בארון לעולמים.// אמא, לי אל תדאגי/ בגן העדן ישמרו מלאכים/ רואה אותך בוכה על קברי/ רוצה לחזור אליך/ אל החיים".