בנימין בן-באבא יחזקאל ז"ל

קורות חיים

בנימין, בן בבא ותמר בן-יחזקאל, נולד בירושלים ביום ב' בשבט ת"ש (12.01.1940). גר עם משפחתו בשכונת מחניים בצפון ירושלים, ולמד בבית מנחם בירושלים.

ביום שבת, 01.05.1948, למחרת קרב המפתח בו נפל מנזר סן-סימון ועימו שכונת קטמון לידי לוחמי ה'הגנה', ביקשו הערבים לפגוע ביישוב היהודי בירושלים. הם ביצעו זאת באמצעות ארבעת התותחים של צבאו של עבדול קאדר אל-חוסייני, שהוצבו באיזור הכפר הערבי נבי סמואל ממערב לירושלים. שמועות עקשניות מספרות כי הצבא הבריטי הוא שדאג להעבירם לשם.

התותחים הפגיזו את השכונות היהודיות של ירושלים בכ- 120 פגזים, מהם נהרגו שבעה בני נוער וילדים. היתה זו ההפגזה הכבדה הראשונה שניחתה על יהודי ירושלים במלחמת העצמאות.

בהפגזה נפגע בנימין בן השמונה ונהרג, ביום כ"ב בניסן תש"ח (01.05.1948).

בנימין הותיר הורים, שני אחים ושלוש אחיות. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בסנהדריה, ירושלים.

פנחס, אחי בנימין, כתב מכתב לאחיו כשנה לאחר מותו. המכתב התפרסם בעיתון "בסער", גליון י"ח בתאריך י"ד באייר תש"ט:

"אחי היקר, לא חייל היית, אך ירושלים הקדושה רוותה מדמך. בן שמונה שנים היית כשידי הרוצחים השפלים רצחוך. זה שנה שאינך בינינו, ואיננו יכולים להסתגל למחשבה שלא נראה את בני ה"זמר", אותך בני, שנרצחת בידיהם השפלות של פראי הלגיון הערבי בריטי.

חבריך, אחי היקר, בוכים גם הם מרה על שאינך ביניהם. הם אינם מתנחמים. הם אומרים לי: פגז רביעי פגע באחיך והפריד בינינו לנצח.

המלים 'בדם ואש יהודה תקום', שיצאו מפיך לעתים קרובות, מהדהדות באזני. כמה שאפת, אחי, לגדול ולהיות חייל בארגון הצבאי הלאומי. לעיתים קרובות שאלת אותי מדוע האנגלים לוחמים בנו באכזריות כזאת. מדוע הם רוצחים צעירים הנלחמים למען החופש?

זוכר אני את ליל השבת האחרון בו סעדנו יחד. כמה שמחים היינו ומה עליז היית אתה. את קולך באותו לילה, כמו כל לילות השבת, נשאת בשירי שבת שהיו חביבים עליך מאוד. זכרך, אחי, יחיה לעד בליבנו".