יוכבד ברלוביץ ז"ל

קורות חיים

יוכבד, בת אברהם טננבוים, נולדה בגרודנה שבפולין בשנת תר"ע (1910). עלתה לישראל בשנת 1925 והתגוררה בירושלים.

היא נישאה למשה ברלוביץ ולזוג נולדו שתי בנות, שרה וצילה. בשנת 1946 החלה לעבוד במטבח של בית החולים "הדסה" בהר הצופים בירושלים.

בבוקר יום שלישי ד' בניסן תש"ח (13.04.1948) יצאה שיירה גדולה מלב ירושלים היהודית בדרכה להר הצופים הנצור. ההר היה מוקף בכוחות ערבים והגישה לבית החולים הייתה אך ורק בשיירות, לפי הסדר עם הבריטים. השיירה כללה תשעה כלי רכב משוריינים, מהם שני משורייני קרב (ובהם אבטחה של חברי ה"הגנה"), שני אמבולנסים, שני אוטובוסים ושלוש משאיות. בשיירה היו כ-120 נוסעים, בהם עובדי רפואה של בית החולים "הדסה" (ובהם יוכבד), עובדי האוניברסיטה העברית, אנשי ה"הגנה" מגיני ההר, חולים, מבקרים ועוד.

לאחר קבלת אישור מהמשטרה הבריטית שהדרך בטוחה, נכנסה השיירה לאיזור ערבי, בו עברה הדרך להר הצופים, דרך שהשלטון הבריטי התחייב לאבטח. בשעה 09:40 הגיעה השיירה לעיקול בדרך, בלב שכונת שיח ג'ראח, ואז התפוצץ מטען גדול שמחבלים ערבים הטמינו בכביש לפני משוריין האבטחה הראשון. דרכו נחסמה, וכך נחסמה דרך השיירה כולה. מיד נפתחה אש כבדה מבתי הערבים, משני עברי הכביש, על כל השיירה. חמישה כלי רכב הצליחו להסתובב ולחזור לחלק היהודי תוך כחצי שעה וללא אבידות. ארבעה כלי רכב נותרו לכודים: משוריין החלוץ, אמבולנס אחד ושני האוטובוסים המשוריינים. בארבעת כלי הרכב שנלכדו היו כ - 90 נוסעים.

בשעות שלפני הצהריים נעשו ניסיונות לחלץ את נוסעי השיירה, תחילה בידי כוח בריטי קטן, ואחר - בשני ניסיונות של ה"הגנה" באמצעות משוריינים. ניסיונות אלו כשלו. במשך כל הזמן הזה ירו חברי ה"הגנה" ממשוריין החלוץ לעבר הערבים ובכך מנעו את התקרבותם. בשעה 14:00 הצליחו הערבים להצית את שני האוטובוסים שהיו בסוף השיירה וגרמו לפגיעתם של עשרות אנשים.

רק סמוך לשעה 16:00 הצליחו הבריטים לאלץ את הערבים להפסיק את האש. מעתה החלו פעולות חילוץ הנפגעים והניצולים. בסופו של יום דמים זה התברר כי נהרגו 77 מנוסעי השיירה, בהם 67 חיילים ועשרה אזרחים, בהם גם יוכבד. לדברי המשפחה יוכבד לא נפגעה פגיעה ישירה אלא לקתה, כנראה, בהתקף לב במהלך הירי.

יוכבד הייתה בת 38 במותה, הותירה בעל ושתי בנות, הורים ואחים. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בסנהדריה שבירושלים.