סמל ירמיהו ירמי, רמי מזרחי ז"ל

קורות חיים

בן שלום ויונה. נולד ביום כ' בשבט תרצ"ב (28.1.1932) בנחלת יהודה.

הוא נתייתם מאביו בגיל שש. אמו נאבקה בעקשנות עם קשיי החיים ודאגה לתת לו חינוך רחב יותר משל בית ספר יסודי - ומאמץ זה של אמו העריך ירמיהו מאד ולא שכח את הקשיים שבהם עמדה אמו בימים ההם.

אחרי שסיים את בית הספר היסודי שבנחלת יהודה למד בבית הספר החקלאי בעיינות. היה קנאי לעקרון בחיים של יגיע כפיים ובהתיישבות ראה עיקר גדול בבניינה של מדינה וחברה בריאה. השתייך לסקציה הימית של "הפועל" בתל אביב.

אחרי שסיים את בית הספר החלקאי גויס לצה"ל בדצמבר 1950 ושנה אחת שירת ב"גולני". אז ביקש העברה לחיל הצנחנים שאליו נכספה נפשו. בתחילה, היה מעלים עובדה זו מאמו, שמא תדאג לו מפני הסכנות הכרוכות בשירות הזה, אך לאחר מכן החליט לא לעשות כזאת וסיפר לה את האמת מתוך גאווה, כי בשירותו ראה כבוד גדול. והאם, שקבלה את דעת בנה, השלימה עם העובדה. מאז היה חיל הצנחנים, לביתו שלו ועליו גאוותו. הוא לא החמיץ שום צניחה והשתתף בכל אימון קשה - תחילה כמ"כ ולאחר מכן כמפקד מחלקה.

בפרוץ מערכת סיני השתתף בה כאיש מילואים. כשנשתחרר מן הצבא, היו לו חבלי קליטה קשים בחיים האזרחיים וקשה היה לו לשנות את אופיו ומאהבתו לים, התחיל לעסוק בדיג וראה בכך אתגר זמני. אך לפני שבנה לעצמו קן משפחה נפרד מן הים והתיישב במושב רשפון.

בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא ירמיהו לדגל ובהודעה מאת המפקד כתוב כי בגלל גילו יועבר ירמיהו ליחידה מנהלית. עובדה זו פגעה בו והוא "התמרד" ולא רצה להשלים עם ההעברה, הוא ציין כי כל עוד הוא מוכשר לכך יתן את שירותו ביחידת הצנחנים. לפני צאת היחידה לקרבות קיבל רמי כמה שעות של חופשה והוא חש לביתו לשם ביקור.

אך ביום השני לקרבות, בקרב שנערך בעיר העתיקה, נפצע ירמיהו בידו ולאחר חבישה סירב לעבור לעורף ודרש להמשיך בקרב כשהוא משמש כמפקד כיתת המקלע הפלוגתי. בקרב ההוא פגע בו כדור צלפים של האויב הירדני וכך מצא את מותו, הדבר היה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967).

הניח אשה ושני ילדים.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. אחיו, בן ציון, נפל בקרב בנבי סמואל במלחמת הקוממיות.

בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.