סגן פילון ידידיה פרידמן ז"ל

קורות חיים

בן שמואל ושרה. נולד ב-17.9.1929 בפולין. בשנת 1936 עלה לארץ עם הוריו שהתישבו בירושלים. לאחר סיום בית-הספר העממי למד שנתיים בבית-הספר התיכון בקבוץ גבת והיה שם בחברת הנוער ועבד בענף המספוא.

מגיל 14 וחצי היה חבר בפלמ"ח, בלי שהוריו ומכריו ידעו על כך. במחתרת כונה "ידידיה איש-שלום". אהב לקרוא על הנעשה בנפש האדם, ועל חייו הפנימיים של האדם. קשה היה לשכנעו, אם לא הבהירו את הדברים ממש.

על אף היותו בן מסור למשפחתו עלה בידו להופיע בבית רק לפסח ולסוכות. הפעם האחרונה היתה מחצית השנה לפני מותו. הדריך באפיקים, גינוסר ולהבות-הבשן בתפקיד מ"כ. רק אהבה אחת יכלה להתחרות באהבת ההורים - אהבת הארץ. לפילון היתה זו אהבה בלא מצרים. בגליל הכירו אותו. פילון התמזג עם הגליל שכה אהב. אהב לכתת רגליו בשבילי הארץ, כשתרמיל או שניים על שכמו, צעדו בטוח ללא היסוס. תומך בנכשלים ומושיט להם עזרה. הורה התעמלות בקורסים שקיים הפלמ"ח. עשה שנה בהכשרת "התנועה המאוחדת" בכפר-גלעדי והצטרף לגרעין שעלה למעיין-ברוך.

בתחילת 1947 יצא לקורס מ"מ. ומאז לא ראוהו עוד בני משפחתו. היה בדעתו להשתחרר מתפקידו וללמוד באוניברסיטה, הצורך בלימודים, ההכרח להרחיב אפיקים היה נר לרגליו. פינה ייחד בלבו לספר התנ"ך. אהב לקרוא בו, ויותר מזה רצה ללמוד בו. ופינה מוצנעת יותר - לשירה וליופי.

אך בינתיים פרצה מלחמת-השחרור. השתתף בהגנת להבות-הבשן ובכיבוש חלסה. לא נרתע מפני כל, פקודיו האמינו בו, בפילון הדואג הבטוח והמסור להם. שימש מפקד משטרת מטולה, כשזו נתפסה מהבריטים ע"י ההגנה.

ב-20.4.1948 פיקד על מחלקה בהתקפה לכיבוש משטרת נבי-יושע. חפה באש על נסיגת חבריו ונשאר עם שני חיילים פצועים קשה שלא יכלו לסגת. הוא העבירם לנקיק סלע וכשאזלה תחמושתו ירה בפצועים ובעצמו, כדי שלא ליפול בידי הפורעים הערבים שהלכו והתקרבו אליהם. נקבר בכפר-גלעדי וב-4.9.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים.

על שמו נקרא מחנה צבאי בגליל העליון. זכרו הועלה בחוברת "על מות" של קיבוצו מעיין-ברוך.

לפי פקודת מטכ"ל הוענקה לו דרגת סגן לאחר נפלו.