ישראל חיים שעהנבוים עץ הדר ז"ל

קורות חיים

בן חיה ביילה ומאיר. נולד בשנת תר"ו (1846) בשכונת בתי מחסה שבעיר העתיקה בירושלים. אביו היה מפעילי הישוב הישן וממקימיה של שכונת בתי מחסה בעיר העתיקה. ישראל חיים המשיך בדרכי אביו. בנעוריו היה תלמיד ישיבה ובבחרותו נמנה עם ראשוני היהודים שיצאו מן העיר העתיקה כדי להקים שכונות חדשות מחוץ לחומות. זה היה צעד נועז באותו זמן שכן הישיבה מחוץ לחומות היתה מסוכנת לתושבים כולם, לא כל שכן ליהודים. ישראל חיים השתתף בהקמתה של מאה-שערים בשנת תרל"ה והיה בין ראשוני המתיישבים בה. בשכונה חדשה זו חי עם משפחתו וגידל את ארבעת ילדיו. בליל שבת, ביום ג' בניסן תרמ"א (2.4.1881) פרץ פורע ערבי לתוך השכונה, גבר תחילה על שומר השכונה והגיע לבית האופה גדליהו בקר. האופה הופתע מבואו של הפורע ובעוד הוא מעסיק אותו בתוך הבית, חמקה אשתו כדי להזעיק עזרה מהשכנים. סביב השכונה אותה שעה התגודדו ערבים מן הסביבה כדי לראות איך יפול דבר ולהתנפל עליה בשעת כושר. ישראל חיים היה מן הנחלצים לתפיסת המתפרץ. הוא היכה אותו בפניו וחיבל בגופו ואף הצליח עם כמה מתושבי השכונה לכפתו בחבלים, אך הפורץ הצליח להשתחרר ותוך כדי מאבק פצע בחרב את רגלו של ישראל חיים. חיים המשיך להיאבק בפורע ושוב נפצע הפעם פצעים אנושים ממכת החרב. בינתיים הצליחו שאר תושבי השכונה, ובהם הנשים והילדים, להניס את הערבים המתגודדים סביב השכונה. מצבו של ישראל חיים הידרדר, העזרה הרפואית המועטה שאפשר היה להגיש לו לא הועילה, וכעבור שבעה ימי יסורים קשים, ביום י' בניסן תרמ"א (9.4.1881) הוציא את נשמתו. הוא הובא למנוחת עולמים בהר-הזיתים. הניח הורים, אשה, שני בנים ושתי בנות. בקינתו אמר אביו השכול : "... עיני עיני תרד מים כי בעו"ה נקטף בני היקר והתמים ירא ה' וחפץ במצוותיו יחידי חמדת ליבי וחיי נפשי, האהוב והחביב... ארץ אל תכסי דמו, ותנצב"ה וינוח בשלום על משכבו ויעמוד לקץ הימים וימליץ טוב בעד ארבעת אפרוחיו..." ליד הקבר הרענן קרא ר' יוסף ריבלין מראשי הישוב את הפסוק מיחזקאל ט"ז ו'- "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי".