בעלי, בעלי היקר...
היכרתי את בעלי, דב קרנר ז"ל, בירושלים. דב, תושב יבנאל, היה בן למשפחה מכובדת, אף ניחן במעלות טובות והיה בעל אופי אצילי ונוח לבריות. את תפקידו כבעל ואב לבנו מילא במסירות ובאהבה רבה, והיה לאור תמיד בבית.
דב אהב את מולדתו ולא נרתע, בשרתו אותה, משום סכנה; הוא עבד בבית החולים הדסה על הר-הצופים בתקופה הרת סכנות, אך דבר לא הרתיע אותו. דאגתו למשפחתו ומסירותו למקום השיך למולדתו, המריצו אותו לשוב ולעלות להר הצופים - עד אותו יום ד' בניסן תש"ח, שבו הותקפה השירה שבה היה, וממנה לא חזר.
אסון זה לא יישכח מלבי עד סוף חיי. בנופלו השאיר דב היקר אותי ואת בני בן השלוש. שנינו זקוקים לכל אשר בו ומרגישים בחסרונו עד עצם היום הזה.