זכורני, שבאחד הימים הגיע דב למשפחתו, שגרה בשכונתנו, במושבה משמר השלושה.
דב נהג לבקר בביתנו לעתים קרובות, בין אם לשם ישחת חוילן ובין אם לקריאת יעתון. דב התעניין בכל הנעשה בארץ ואל פעם התווכחנו ביננו על ענינים שונים שבתקופה ההיא.
נעים היה לשוחח עתו, היה עידן נפש ונזהר היה שלא לפגוע במישהו, בגללה מצב הקשה שהיה אז במושבה, קשה היה לקיים שתי משפחות ביחידה משקית אחת שהיתה למשפחת קרנר ודה החליט להקל על המשפחה וגם להגשים את שאיפתו מזמן היותו בחוץ לארץ גורדוניסט והצטרף למשק "מסדה" שבעמק הירדן.
אבל, כנראה שגם ב"מסדה" לא מצא את מקומו והחליט לעבור לירושלים ולהתגייס לנוטרות.
דב היה מאושר שיכול, בתור נוטר, להגן באופן מעשי על המדינה בדרך ואחרי שמצב הבטחון בארץ שקט יותר, החליט דב לעבור קורס אחים מעשיים בכדי שיוכל להגיש עזרה לנזקקים ובנתיים נשא דב אשה והיה מאושר שהסתדר בעבודה וגם סיפוק היה לו מיכולתו להגיש עזרה כאח מעשי.
וביום הגורלי והמר, בעלותו יחד עם חלק מהפרסונל לבית החולים הדסה, למרות הסכנה המתמדת, שנקפה לעובדים בעוברם בסביבה העוינת - הותקפו על ידי מרצחים (שלא חסו על העובדים, שנסעו להגיש עזרה - גם להני עמם הם) ונרצחו בדם קר. ולדב נותרה רעיה נאמנה ובן צעיר שלא הספיק להכיר את אביו... יהי זכרו ברוך.
אריה למברג