זה היה בראשית קיץ 48. באחד הימים הגיע למטה הפלמ"ח, בחור צעיר - בעיני עדיין נער. הוא פנה אלי: "אתה מכיר בודאי את גילה הורביץ?" "כן" עניתי. והוא המשיך: "אני משרת בחטיבת הראל. קיבלתי חופשה ליומיים והייתי בבית, בעין חרוד. שמי רפי וגילה - חברה שלי. לא אספיק לפגוש אותה, כי עלי למהר לעלות לבסיס הראל, בקרית ענבים, בשיירה שעולה עוד מעט לירושלים. בקשתי שתפגוש את גילה שמשרתת בחטיבת יפתח, בבסיס בצריפין ותמסור לה מתנה קטנה ממני" הוציא שעון יד קטן ויפה ועליו הקדשה: "לגילה, באהבה מרפי". "כמובן" עניתי, אעשה זאת בחפץ לב. נפרדנו, הוא מיהר לשיירה העולה לירושלים. כעבור יום קיבלתי את ההודעה המחרידה: "רפי מלץ נפל בהתקפת כח הראל על נבי סמואל" מיהרתי לצריפין ובדמעות בעיני, מסרתי לגילה את מתנתו האחרונה של רפי.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.