סמ"ר אביעד יצחק קוליץ ז"ל

בס"ד
י"ח ניסן תשס"א / 11.4.01

אביעד שלנו, חייל שלנו, יקר שלנו.
שבוע שלם חיכינו להתעורר מהחלום הנורא הזה.
שבוע שלם היינו חזקים בשבילך, כדי שנוכל להיות שם לצדך כשתתעורר.
שבוע שלם האמנו וקיווינו ששרדת את התאונה האיומה כדי לצאת ממנה בחיים...
ועכשיו אתה מצטרף לעוד חמישה חיילים יקרים שנלקחו מאיתנו בתאונה המחרידה.
לא כולם מכירים אותך לעומק, לא היית דברן גדול. כל מילה שלך נשקלה בקפידה לפני שיצאה מפיך, אמרת רק את הדבר הנכון בזמן הנכון - וזהו, וכל מה שאמרת השאיר אחריו רושם גדול.
אך למרות שלא דיברת הרבה, ואולי דווקא בגלל זה, אנשים תמיד חיפשו את חברתך.
לא פעם השתאינו מהכמות האדירה של החברים, שנמשכו אליך כמו אל מגנט, ושגם השבוע זרמו בהמוניהם לבית החולים, להיות איתך, כדי שלא תישאר רגע אחד לבד.
כמה אהבת את החברים שלך, וכמה הם אהבו אותך.
מעולם לא התלוננת, גם כשנשארת שבועות בצבא, גם כשביטלו לך שבת רגע לפני היציאה הביתה, תמיד קיבלת הכל ברוח טובה, בשמחה. גם כשהיה לך קשה - רק התקשרת הביתה, ולא אמרת כלום, רק הקשבת, רצית לשמוע קצת את הבית ולהמשיך הלאה.
היית יותר חזק מכולנו, אנחנו זקוקים לחוזק שלך עכשיו.
בפורים ראינו אותך בפעם האחרונה, הפתעת אותנו והגעת לסעודת פורים.
כולם כל כך התרגשו, אמא לא נרגעה מרוב שמחה, ואתה מובך מההתרגשות סביבך רק חייכת את החיוך הקבוע שלך ועלית להחליף בגדים, בתקווה שההמולה סביבך תירגע קצת.
כמה נתגעגע אליך אביעד, כמה אנחנו כבר מתגעגעים. מתגעגעים לחיוך שלך - איזה ילד יפה היית, ליציאות המאלפות שלך, לתור של החברים ביום שישי המחכים בחצר לתספורת הקבוצתית, לקול שלך בטלפון המכריז - זה אני, תתקשרו אלי!
כמה טוב לב היית, כמה רגישות הסתתרה מאחורי החזות של הבחור הקשוח.
מעולם לא סירבת לאף אחד, לא ידעת להגיד לא. והצלחת להשביע את רצון כולם על הצד הטוב ביותר, גם אם זה היה על חשבון זמנך החופשי המועט שהיה לך כשחזרת מהצבא.
בליל הסדר ישבנו מסביב לשולחן, קרובים לטיפול נמרץ, קרובים אליך וכל-כך רחוקים ממך.
הצטרפו אלינו ארבעה מחבריך מהצבא שהעבירו איתנו את כל החג, באו להיות איתך ולא הסכימו לעזוב אותך אפילו לרגע.
באמצע הסדר הקפיצו אותנו אליך, עלה לך החום, כנראה רצית שנהיה איתך קצת בלילל-הסדר אליו קיווית להגיע אחרי כל כך הרבה זמן שלא היית בבית.
אתמול, כשנודע לנו עד כמה חמור המצב, עלינו לקבר של סבא וסבתא, ביקשנו שילמדו עליך זכות בשמיים, שיתפללו לרפואתך. הם כל-כך אהבו אותך, חיפשו תמיד דרכים לגרום לך לחייך. ואתה, מצדך - החזרת להם אהבה חסרת גבולות.
אנחנו לא מפחדים לשלוח אותך לבד, אנחנו יודעים שסבא וסבתא קוליץ והירש כבר מחכים לך שם. אנחנו מפחדים על עצמנו, מה יהיה עלינו, כאן בלעדיך, בלי החוזק שלך, בלי שתתמוך בנו. אך אנחנו חייבים, בשבילך - להמשיך הלאה, להתגבר, לא להתלונן, ממש כמו שאתה היית עושה.
אילו ידעת כמה אנשים עברו אצלנו בבי"ח בשבוע האחרון, כמה טלפונים קיבלנו עם שאלות לשלומך, כמה חברים צעדו ברגל לבי"ח במשך החג כדי להיות איתנו, להיות איתך.
כמה תפילות התפללנו עליך וכמה ספרי תהילים נאמרו לרפואתך. בכל קצוות הארץ התפללו לשלומך. כמה רצינו שתחזור אלינו אביעד שלנו.
אנחנו מקווים שהתפילות העצומות שבקעו מלב כולנו יעמדו לזכותו של עם ישראל בשעה קשה זו.
קשה להיפרד ממך אביעד, קשה לראות את החדר שלך, המוכן לקראתך, עומד ריק, קשה להיכנס לבית בלעדיך.
אנחנו אוהבים אותך אביעד,
אנחנו מתגעגעים אליך מאוד
ואנחנו מקווים שתמיד תהיה איתנו, תלווה אותנו ותשמור עלינו,
ותעזור לנו להמשיך הלאה, כי כל-כך קשה להמשיך לחיות בלעדיך.