רב"ט רחלי ירושלמי ז"ל

כשאני נזכרת בדמיוני ברחלי אני רואה אותה מחייכת וצוחקת. רחלי תמיד היתה כזו חייכנית.
תמיד אוהבת לצחוק ולהצחיק את כל מי שנמצא סביבה הכרתי את רחלי כבר בגיל שלוש בגן יפה. המשכנו יחד עד כיתה ח' בתיכון כבר לא למדנו יחד אך תמיד נפגשנו בשבתות "בפגישות" של כולם בגבעת מרדכי אני זוכרת שהיינו הולכות יחד לבריכה בימי שישי רחלי היתה שחיינית מעולה (היא בכלל היתה אחת הספורטאיות הטובות בכתה). היא היתה קופצת קפיצת ראש ושוחה 20 בריכות רצופות, וכשאנחנו, בקושי שוחות 2 רצופות, כשלמדנו בציון עזרי אהבנו להשאר אחרי יום לימודים בבית הספר ולעשות כל מיני שטויות.
פעם, נכנסנו לחדר המורים ועשינו להם בלגן הפכנו את התמונות על הקירות וכיסינו את המנורות עם בדים, אם רצינו להפוך את אחד השעורים בבית הספר, לקצת יותר "מעניין" לרחלי תמיד היה רעיון, פעם לצייר ג'וק על הריצפה או לפורר גיר לתוך הכוס של המורה, פעם באחד השעורים על החגים עניתי תשובה לאיזו שאלה של המורה ורחלי, כבר באותו יום הכינה לי תעודה וחתמה למטה: "הוצאת תעודות קדושות חדרה".
כשרחלי התגייסה לצבא, היא לא הפסיקה לספר סיפורים שהיא תארה לנו מבחן שעברה במכון וינגייט וכמעט שברה את השיא אבל פספסה בכמה שניות, כמה התאכזבנו לשמוע כולנו, כי ידענו שרחלי שואפת להצליח כמה שיותר ולהגיע להכי טוב שאפשר בתחום הספורט, שהיא כל כך אהבה, רחלי, תמיד היתה נחושה בדעתה להצליח בהכל ולהיות בין הטובים והיא באמת היתה.
אורית לוי.