(מתוך "ניבים" עלון חברת הנוער בגבת, י"ב סיון תש"ד)
בדרך כלל מתבלט אדם חדש בתכונותיו הרעות. ללא כוונה מיוחדת מרגישים בני סביבתו באי אלו תנועות או משפטים בדיבורו וקובעים על פי זה את אשר קובעים. אולם זה רק רושם ראשון, או יותר נכון רושם רגעי. כדי להכיר אדם יש לחיות עמו ולהכירו בכל. בכלל אין להכיר אדם במשך ימים או שבועות, ובמקרים מסוימים יש הכרח בחדשים.
נער, גילו 15 וחצי שנה, קומתו בינונית, לא רחב ביותר, ראשו עטור שערות שחורות כפחם ומתולתלות היורדות לו על מצחו. עיניו חומות לא שקועות ביותר: כל דמותו אומרת רצינות... בפעם הראשונה ראיתיו ביום בהיר ליד הבריכה. עמו היו עוד חברים רבים, אולם הוא - משום מה - היה הבולט ביותר. איני יודע מפני מה דוקא הוא? אולם כך ראיתיו. נראה היה שבחברתו אין שמים אליו לב באופן מיוחד... קופץ ושוחה כדג ובכלל ספורטאי. נסיתי להתודע אליו, והנה: שתקן, אינו חי ככל אחד אחר בפעולות החברה אינו משתתף בשיחות - אלא שתקן. עד כמה שמספרים אוהב הוא לשוחח בחוג אינטימי בלבד, ידיעותיו מענינות, ומדבר מתוך נסיון מה מחברתו הקודמת. אוהב לקרוא על הנעשה בנפש האדם, ובכלל על חייו הפנימיים של האדם. מתרגז מהר ואינו נוח להשפע. קשה להחדיר דעה חדשה למוחו בלי להבהיר את הדברים ממש... זה אשר שמעתי עליו בשטחים הכלליים, והוספתי לשאול: מתוך מה נובע כל זה? - - - פקח, אהוב. אולם הוא איננו שם לב לזאת, הוא כאילו החליט להינזר מחיי החברה. רק בדברים ההכרחיים ישתתף; לימודים, עבודה - הוא ימלא את חובותיו בחברה בלבד, ומהשאר ישתדל להתרחק. אך לא הצליח, לפעמים קם בו רצון, או יותר נכון התעוררה בו שאלה: מדוע? מה ההתנהגות הזאת? הכך נכון? - ומתוך שאלות אלה קם ורצה לשכוח את השאר. רצה לשכוח את המחשבה שהעיז פעם לחשוב - לא להשתתף?... הוא נזדעזע אך לשמע המחשבה שחשב פעם...
אולם על אף הכל מצבו אחר. החברה ידעה אותו מאז. היא לא רצתה כבר לראות התנהגות אחרת מצדו. היא ידעה אותו כאותו נער שנתגלה בתחילה. בחברה זו הוא כבר נחתם - לא יוכל לתקן את הרושם הקודם. כך נתקבל ואין לשנות... עד היכן מגיע כוחה של חברה לעכב בעד האדם? להכריחו להישאר בנקודה אחת?
ואולי יכולה חברה להתנהג אחרת?...
רשימה זו לא באה רק מתוך דמיון. רוב הרשום כאן - קיים. יש לחשוב על הדברים, ובטוח אני שיגיעו לשלילת הענין. ואולי אז?...
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח