דניאל ודעי ז"ל

קורות חיים

דניאל, בנם של שרה ורחמים, נולד בירושלים ביום כ"ג באלול תשנ"ו (07.09.1996). אח צעיר של אורטל ותומר.

גדל והתחנך בירושלים, למד בבית הספר היסודי "לוריא" וסיים את לימודיו בתיכון "קדמה" בעיר.

אהבתו הגדולה מילדות הייתה הספורט – שיחק כדורגל בקבוצות בית"ר והפועל ירושלים. שיחק בקבוצות הנוער של בית"ר ירושלים ואף הוכתר כמצטיין העונה. בהמשך, ב-2013 עבר לשחק במחלקת הנוער של הפועל קטמון ירושלים. בלט כשחקן חרוץ ומוכשר, סיפרו מאמניו: "היה לו אופי מדהים, תמיד חיובי ומצחיק את החבר'ה. הוא מאוד אהב כדורגל, תמיד רצה להוכיח, לא ויתר ועודד את חבריו. הוא נשמה טובה, שדאג להרים את חבריו. היה שחקן כנף עם רגל שמאל, שליטה טובה בכדור, מאוד טכני, מאוד אהוב".

מעבר לעיסוק בספורט בלטה מילדות אהבתו לקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. "אוהד בית"ר מבטן ומלידה" היה, אחד שמתייצב ביציע בכל משחק. סיפרו אוהדי הקבוצה שהכירו אותו: "לא כל היציע הכיר אותו, אבל מי שישב בחלק העליון של היציע המזרחי לא יכל לפספס את הנוכחות ושמחת החיים של דניאל ודעי. 'זרח התימני', כפי שנהגנו לקרוא לו ביציע, הבחור המחוספס שבכל מחצית בדרך לא דרך איכשהו הצליח להגיע עם ארגז ארטיקים ליציע ולצעוק 'יאללה מי רוצה ארטיק מי רוצה ארטיק הארטיק יביא ת'גול'. דניאל, תמיד טענתי שאתה בנאדם שמביא את המזל. היו משחקים שבהם איחרת בגלל העבודה ואיך שהגעת השחקנים נזכרו לשחק כדורגל. זוכר משחקי חוץ שלא יכולת להגיע - ותמיד חטפנו על הראש".

אחרי לימודיו התגייס לצה"ל. לאור הצטיינותו בספורט היה בתקן כדורגלן מצטיין ושירת בחיל השריון, ביחידת מחסני החירום במחנה ישי.

בתום שירותו שב לעירו ולכדורגל. בלט בכל חברה כדמות מלאת שמחת חיים, מאירה ומשמחת. הקרין תמיד אור מיוחד על סביבתו. אהב חברים, טיולים ומסיבות, היה אהוב על כולם וניחן בחוש הומור ובאהבת הבריות.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

שעות אחדות לפני תחילת ההתקפה הגיע דניאל עם חברים למסיבת פסטיבל ה"נובה" בשדות קיבוץ רעים, בה רקדו בהנאה כשלושת-אלפים מבלים. הוא נרצח בהתקפת המחבלים, בה נרצחו למעלה מ-380 מהנוכחים במקום.

דניאל ודעי נרצח בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בגיל עשרים ושבע. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הותיר הורים, אחות ואח.

ספדו חבריו לקבוצת הכדורגל: "דניאל הוא היה ילד מדהים, מאוד חיובי. זו אבידה מאוד מאוד גדולה. הוא מאוד אהב לצחוק, לעשות מעשה קונדס. חיוך תמיד היה על פניו... חבריו לקבוצה ואנשי המועדון יזכרו את שחקן הכנף המוכשר כבחור מלא בטוב, שתמיד הצחיק את החבר׳ה".

חבר של דניאל, שצפה איתו במשחקים מיציעי בית"ר, ספד: "במילים פשוטות, אני באמת מאמין שהיית הבארכה של הקבוצה הזו. משחקים של בית"ר לעולם לא ישובו להיות אותו הדבר בלעדיך אחי היקר, והחלק העליון של היציע המזרחי לנצח יישאר עם חור קטן בלב.

ביום שקיבלנו את הבשורה המרה אני הבטחתי שלעד אעשה הכול שאנשים יכירו אותך וידעו איזה אדם היית, ואיזה אוהד מסור היית לאהבת נעוריך – בית"ר ירושלים. שמחת החיים שלך הייתה הדבר שהכי מזוהה עימך, ואני מאמין שככה גם לא מעט מאוהדי היציע זוכרים אותך".

בשלושים למות דניאל הזמינה אימו שרה את כל אוהדי בית"ר ירושלים, הקבוצה שהוא כל כך אהב, להפריח אליו לשמים בלונים שחורים וצהובים, צבעי הקבוצה. "כל מי שהפריח בלון מסר לו ד"ש", סיפרו בני המשפחה, "וביקש מבורא עולם שיחזרו כבר כל החטופים, כי הגיע זמן גאולה".