סגן דוד גולובנציץ ז"ל

קורות חיים

בנם של אסתר ושמעון. נולד ביום כ"ח בכסלו תשנ"ה (30.11.1994) בירושלים. ילד רביעי להוריו, אח של רות, זליג, תמר ויצחק.

דוד גדל והתחנך בירושלים ולמד בבית ספר יסודי בעיר. בהיותו בתיכון, עברה המשפחה להתגורר ביישוב אפרת שבגוש עציון והוא השתלב בלימודים בישיבה התיכונית "בני צבי" בבית אל.

ילד שובב ומלא חיים, חברותי ואופטימי עם חיוך מאוזן לאוזן. שמחת חיים היא הדבר הראשון שאפיין אותו מילדות. "המילה הראשונה שעולה לי בראש כשאני חושבת על דוד היא שמחה" סיפרה אימו, "... האופטימיות והעידוד שלו באו לידי ביטוי גם בבית והוא היה מצחיק את כולם סביבו. האמין בלתפוס את החיים בשמחה גם כשלא הכול הולך כשורה".

נער דעתן ונחוש להשמיע את עמדתו, בעל יכולת מנהיגות והובלה. דוד אהב מאוד לתקן ולבנות דברים וכבר מגיל צעיר נהג "לעשות עסקים" עם חבריו בתמורה לתיקון האופניים שלהם. סייע להוריו בתיקונים ובבניית ארונות בזמן המעבר ליישוב אפרת, בנה לאחייניתו נדנדה לחצר ותמיד דאג שיהיו ברשותו קרשים וכלי עבודה לכל עת וצורך.

עזרה לזולת ואהבת האחר היו נר לרגליו. ביצירתיות האופיינית לו נקט דוד יוזמה והקים מיזמים שונים שתכליתם נתינה ועשיית טוב. לדוגמה, בגיל שש-עשרה הקים מיזם לחלוקת מזון לנזקקים לקראת השבת, ומיזם נוסף בשם "המשמחים" אשר כלל צוותי מתנדבים העוברים בין חתונות ולוקחים חלק במסיבה ובריקודים על מנת לשמח חתן וכלה.

אהבתו הגדולה הייתה ספרים וטיולים - הוא הירבה לקרוא ספרים וערך רשימת ספרים שעליו להספיק לקרוא טרם גיוסו לצה"ל. נהנה לטייל בארץ ובעולם ושהה מספר חודשים בתאילנד ובארצות הברית.

הקשר של דוד עם בני משפחתו היה קשר חם ואוהב. הוא היה דמות דומיננטית בבית ונוכחותו בו הייתה מורגשת. הקפיד לשמור על קשר רציף עם אחיו ואחיותיו גם כששהה במסגרות השונות ודאג להיות מעודכן בפרטי חייהם ולסייע להם ככל יכולתו. גם קשריו עם משפחתו המורחבת היו קרובים, היה מחובר מאוד לאחייניות שלו, בנותיה של אחותו רות.

טרם גיוסו לצה"ל למד ב"ישיבת שבי חברון" ונהנה מאוד מלימודיו שם ומהמגורים בעיר.

ביום 27.7.2014 התגייס לצה"ל. הוא בחר בשירות קרבי מתוך אהבה גדולה למדינה ורצון לתרום וכשבני משפחתו הביעו חשש מכך, אמר להם כי אם צריך למות למען הארץ הזו - הוא מוכן לעשות זאת באהבה.

דוד שובץ לשירות בחטיבת גולני כלוחם, עבר קורס מ"כים (מפקדי כיתה) ובהמשך קורס קצינים ושב לחטיבה. הוא נהנה מאוד משירותו הצבאי ורכש לעצמו חברים טובים, שנהגו לכנותו בשם "גולו". היה רגיש מאוד לסביבתו, קשוב לפקודיו ולמצוקותיהם ולא פעם סייע לחיילים שחוו קשיים כלכליים.

גישתו הפיקודית הייתה בהתאם למוטו בו דגל - שילוב השמחה בשליחות. הוא התנהל בסמכותיות ומתוך נחישות לביצוע המשימות בצורה המיטבית לצד רגישות ושמחה. אימו תיארה איך הקפיד לערוך "מסדר חיוך" לאחר מסעות, במסגרתו דרש מפקודיו להיות עם ראש מורם וחיוך גם אם חוו קשיים.

חברו יוסף, מפקד הפלוגה המסייעת, סיפר: "דוד היה לוחם בכל רמ"ח אבריו שכל מפקד היה רוצה לידו. איש עבודה מלא מרץ, דוגמה אישית ועשייה למופת. את המשימות הכי מעצבנות נתתי לו כי ידעתי שרק הוא יעשה אותן כמו שצריך ובחיוך".

בבסיס נהג דוד להסתובב עם "תיק שיפצורים" ולתקן לחיילים דברים לרווחתם ותמיד חשב על רעיונות לשיפור וייעול. אחד מרעיונותיו היה ריפוד הקסדות מבפנים כדי שיהיה נוח יותר, לשם כך גייס את אימו שסייעה בתפירת הריפוד לקסדות החיילים בבסיס.

בחופשותיו, מיד עם הגיעו הביתה, הקפיד ליצור קשר עם אחיו ואחיותיו, עזר מאוד בבית והיה חשוב לו לקחת חלק פעיל בעשייה. לדוגמה, כאשר אחותו הגדולה עברה דירה, הוא דאג להביא פועלים ולקחת חופשה מהצבא על מנת לסייע במעבר ובשיפוץ. גיסו אבי סיפר: "כל יום הוא הגיע. הכיר את הקבלנים והעובדים, ופשוט עזר. הוא ילד שרק עשה עבור אחרים".

דוד אף הקפיד שלא לזנוח את המיזם שהקים לסיוע למשפחות נזקקות. בכל פעם שיצא לחופשה לביתו נהג לרכוש מצרכים ממשכורתו הצבאית, לעבור ביחד עם חברים שגייס בין משפחות נזקקות ולחלק להן מוצרי מזון לקראת השבת.

סגן משנה דוד גולובנציץ נפל בפעילות מבצעית בחברון ביום י"א בתמוז תשע"ז (4.7.2017). בן עשרים ושתיים בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים, שני אחים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.

על מצבתו כתבו אוהביו את הפסוק: "דוד יֹדע נַגן וגִבור חַיל ואיש מלחמה ונְבון דָבר ואיש תֹאר וה' עִמו" (שמואל א' ט"ז, י"ח).

אסתר אימו ספדה לו: "דוד היה ועודנו בשבילי דוגמה חיה לכך שאין דבר העומד מפני הרצון, וגם כשנדמה לך שאין לך טיפת כוח – יש לך והרבה. כשמדברים על דוד חוזר על עצמו הסיפור כיצד בכל מסע הוא היה לוקח את חייליו במסלול יותר קשה ממה שתוכנן כדי להוכיח להם שהם יכולים. בסוף המסע הוא היה מראה להם שיש להם עוד כוח, שואל: 'איפה החיוך?', ודורש מהם להרים את הראש וכולם היו מרימים ראש ומחייכים. מבחינתי זאת הצוואה שלו עבורי ועבור כולנו...

היה לדוד לב ענק, היה לו אכפת מכולם והוא עשה את זה בצורה מופתית - קודם משפחה, אחר כך חברים ואחר כך חיילים ואיכשהו אף אחד לא היה בא על חשבון השני, הוא היה מצליח לשלב את הכול, בגלל שהכול היה כל כך חשוב לו...

בן יקר שלי, ילד אהוב שלי. אני חושבת שאין לתאר מה נפל בגורלי. זכיתי במשך עשרים ושתיים שנים במתנה נפלאה. לימדת אותי כל כך הרבה. תמיד דאגת שניהנה ושנהיה עם חיוך על הפנים. אני מבטיחה לך עם כל הכאב, שאנחנו נשמור על זה. אני אוהבת אותך".

רות אחותו ספדה לו: "דוד שלי, גיבור שלי, ילד יפה שלי. היית כל כך יפה. היית אח קטן אבל תפקדת כאח גדול. למדתי הכול ממך. אני מבטיחה לך שהמשפחה מעל הכול ואנחנו נמשיך את זה. אתה טרפת את החיים - כאילו ידעת שזה קצר. רגע לא בזבזת. אני לא מאמינה שלא תבוא אליי בשישי. אנחנו אוהבים אותך".

ספד לו זליג אחיו: "אני חושב שזה חלום בלהות. דוד, למרות שהיית קטן ממני למדתי ממך הרבה ואני עדיין ממשיך ללמוד ממך. אני מתגעגע מאוד".

מפקד הגדוד סיון בלוך אמר כי "דוד הצטיין כלוחם. הוא יצא לקורס מ"כים ולאחר מכן נבחר לצאת לקורס קצינים. הוא עשה את תפקידו בצורה מעולה ודאג לחייליו כאל ילדיו.חייליך מעידים עליך כעל מפקד נערץ. דוד, היית שלם עם עשייתך ועשית אותה עם חיוך שלא מש מפניך. לצערנו, פרק הפעילות המבצעית נגמר מהר מהמתוכנן. אנחנו נמשיך בדרכך. חייליך ימשיכו בדרכך כי ככה חינכת אותם. משפחה יקרה - בנכם נפל כקצין גאה. דוד נפל בקרב חייליו שכה אהבו אותו. אנחנו ממשיכים להיות לכם משפחה אוהבת. דוד, בשם גדוד 12 - אני מצדיע לך".

פקודו של דוד כתב - "שמונה חודשים שאני נלחם ונאבק בעצמי ובשגרה בכדי להיות אדם טוב יותר כלפי עצמי והחברה הישראלית, להיות דוד... אני מאוד מתגעגע אליו ועושה הכול כדי להמשיך את הדרך והמורשת שלו ולהנחיל אותה לסובבים אותי". אחר כתב - "היום כמפקד כל דילמה שיש לי אני קודם מנסה לחשוב מה דוד היה עושה כי זה הכי נכון. לפני שנכנסתי לתפקיד היה לי ברור שאני רוצה להיות מפקד כמוהו. לא כדי שהחיילים יסתכלו עליי בהערצה אלא כדי שהחיילים יקבלו את כל מה שהם צריכים ויבצעו את המשימה על הצד הטוב ביותר ושידעו גם מהי חדוות עשייה".

חברו כפיר גולן כתב שיר לזכרו – "היית": "היית טל על שכבת מרבד רצופה אבני שיש צפים / היית שבילי עלי כוכבים נובטים, מנביטים זוהרים / היית לנו אושר, היית לנו לילה חרישי כאור הסתיו / היית בוקר, היית אושר נישא ברוח האכזב. // היית מלך עטור תהילה נושא מטה ואדרת קטיפה / היית מלאך מבהיק בגוף, היית אור מכוסה ועטוף / היית לנו אושר, היית לנו לילה חרישי כאור הסתיו / היית בוקר היית אושר נישא ברוח האכזב. // מה נותר עוד לילל עם אוושת הרוח וירח אפל / מה נותר עוד רק לבכות על בדי עמל דם יזע ודמעות / לוואי תנוח על משכבך בטהרה / לוואי אל ירומם את עמו הנדכא / לוואי לא יפול עוד חייל נושא בשורה / לוואי ולעולם לא תקונן עוד אם עבריה". השיר (לחן וביצוע: בן ישראלי) זמין לצפייה באתר יוטיוב.

המיזמים שהקים דוד ובהם מיזם חלוקת המזון לנזקקים ומיזם "המשמחים" (אשר שינה את שמו ל"משמחי דוד") ממשיכים לפעול בניהולו של שמעון אביו. שמעון אף הקים מיזמים נוספים לזכרו של בנו כגון מיזם הפועל למען משפחות שכולות, מיזם "נוער בסיכוי" למען נוער בסיכון ו"מיזם התפילין העולמי" הפועל בשיתוף חב"ד חברון לחלוקת תפילין לחיילים שידם אינה משגת. מיזם זה הוא גולת הכותרת מבחינתם של בני המשפחה, המציינים שדוד היה מחובר מאוד למצוות הנחת תפילין כבר מגיל צעיר.

הוקם דף פייסבוק "זוכרים את סגן דוד גולובנציץ" ובו מידע על אזכרות והנצחות לצד דברי זיכרון. באתר יוטיוב ניתן למצוא סרטונים על חייו וראיונות עם בני משפחתו ואוהביו.

לזכר דוד הוקמו בית מדרש בירושלים ותחנת המתנה לילדים המחכים להסעה בחברון, באזור בו נפל. בחנוכה תשע"ט, סמוך ליום הולדתו, הוכנס ספר תורה לעילוי נשמתו לישיבה בחברון שבה למד.

דוד מונצח ב"אתר הנצחה ומוזיאון חטיבת גולני" הממוקם בצומת גולני. דף לזכרו הוקם באתר האינטרנט של החטיבה.

'יהי זכרו ברוך'