קורות חיים
שלמה, בנם הבכור של אסתר וישראל, נולד ביום ט"ז סיון תשי"ז (15.06.1957) בירושלים; אביו של שלמה - פרופ' למתימטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ואחד מגדולי ההוראה בתורה המשחקים, אמו-בת של ד"ר שלזינגר, מנהל בית החולים "שערי צדק". שתי משפחות אלה מיוצאי גרמניה חינכו את ילדיהם על ברכי התורה, אך לא ויתרו על לימודים כלליים, ובאווירה זו גדל והתחנך גם שלמה. בהיות שלמה בן שנה, הוזמן אביו לעסוק במחקר בשביל ממשלת ארצות הברית, והמשפחה עברה עמו לחיות בוושינגטון הבירה. וכך, כמה פעמים במשך שנות נעוריו של שלמה חיה המשפחה תקופות זמן בארצות הברית, ושלמה ספג את ערכי החברה האמריקנית והליכותיה לצד ערכי החברה הישראלית והליכותיה. הוא היה צבר בין הצברים, ואולם יוצאי ארצות הברית ראו בו אחד משלהם. שלמה השכיל להלך בכל מקום בטבעיות ובחופשיות מוחלטת ולנהוג בכל מקום כמנהג המקום. ואולי זה היה סוד אישיותו המופלאה של שלמה. את ראשית לימודיו עשה שלמה בבית הספר "חורב" בירושלים, תחילה בכיתות היסוד ואחר כך בישיבה התיכונית. גם בבית הספר ספג שלמה אותה אווירה של לימוד תורה מעמיק עם השכלה רחבה, תוך שימת דגש עיקרי ביראת שמים ובפיתוח האישיות האינדיווידואלית. תחום אחר שתפס חלק נכבד בחוויותיו של שלמה היה תחום המוסיקה. שלמה החל לנגן על פסנתר בכיתה א'. הוא אהב מאוד לנגן ולשמוע מוסיקה בכלל. גם בישיבה התיכונית המשיך בשיעורי הנגינה שלו, ובהיותו בישיבת "שעלבים" היה נוהג לעזוב את בניין הישיבה לאחר חצות הליל, "להתגנב" לחדר המוסיקה של קיבוץ שעלבים ולנגן על הפסנתר להנאתו. בשלב מסוים בחייו, אפילו חשב על קריירה של מוסיקאי ומנצח. שלמה היה אדם חברותי, מסביר פנים לזולת ומעורב בין הבריות. הוא היה חבר בתנועת נוער חרדית "עזרא" ועבר בה את כל השלבים מחניך ועד מדריך, ואף חבר ההנהגה המרכזית היה.
משהגיע תור הגיוס לצה"ל הובילה הדרך, כמובן מאליו, לישיבת ההסדר, המשלבת לימוד תורה עם שירות בצבא. שלמה נקלט חיש מהר בין בחורי הישיבה בשעלבים והיה לאחד מעמודי התווך של החברה.
באותה תקופה, בעודו עוסק בהוויות אביי ורבא, נשא לאשה את את חברתו שלומית קהן, אף היא בת ירושלים. שלמה ושלומית הקימו בשעלבים את ביתם והבית היה, תוך זמן קצר, למרכז חברתי, תרבותי ולימודי, ושם גם נולד בנם הבכור דוד. במשך כל שנות לימודיו לאחר נישואיו לא הסכים שלמה להיות סמוך על שולחנם של אחרים, והוא עבד בהוראה כדי לפרנס את משפחתו. בירושלים נסגר מעגל חייו, כשהתחיל ללמד בישיבה התיכונית "חורב" שהוא עצמו היה מתלמידיה. שלמה התגלה ככישרון פדגוגי מעולה.
תלמידיו היו כרוכים אחריו בעבותות אהבה. מפקד הפלוגה מספר על שלמה: כאיש צוות טנק הצטיין שלמה בהיותו תותחן מעולה... כאשר הגיע שלמה לימ"ח בעת הגיוס, ניכר היה בו שהוא רציני יותר מתמיד וכי ידע לקראת מה אנו הולכים. אין אני מקבל את ההנחה ששלמה פחד מן המלחמה. הוא פשוט ידע לקרוא נכון כל מצב, וגם כאן הגיע למסקנה שאין אנו יוצאים לטיול בלבנון כי אם למלחמה אמיתית". בשעת הקרב נפגע הטנק שעליו ישב שלמה כתותחן והוא נפל בעת מילוי תפקידו, אור ליום י"ט בסיון תשמ"ב 9.6.1982 והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו אשה, בן דוד ובת שלומציון, שנולדה לאחר מותו, הורים, אחיות ואח.