תפריט נגישות

סגן דב דובלה אטינגר ז"ל

דב אטינגר
בן 20 בנפלו
בן לאה ואברהם
נולד ברמת גן
בכ"ז באדר ב' תש"ח, 7/4/1948
התגייס ב-יולי 1967
שרת בנח''ל, חטיבת הצנחנים
יחידה: נח"ל מוצנח - גד' 50, גד' 101
נפל בפעילות מבצעית
בי"ב בחשוון תש"ל, 24/10/1969
מקום נפילה: הרי חברון
באזור יהודה ושומרון
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 3, שורה: 17, קבר: 6.

קורות חיים

בן אברהם ולאה. נולד ביום כ"ז באדר ב' תש"ח (7.4.1948) ברמת-גן, בעיצומה של מלחמת השחרור. כשנסתיימה המלחמה כבר היו ניכרים בו עירנות ושמחת חיים, שאפיינו אותו בחייו הקצרים. הוא התחיל ללמוד בבית הספר של החינוך העצמאי ברמת יצחק וכשהגיע לכיתה החמישית עבר ל"ישיבת תל אביב" שברחוב טרומפלדור. את מחצית היום הקדיש ללימודי קודש ורק בשעות אחר הצהריים המאוחרות שב לביתו שבגבעתיים. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים למד שנה אחת בישיבת "היישוב החדש" והמשיך בישיבת "מרום ציון" שבבית וגן בירושלים.

יחד עם אחדים מחבריו הצטרף לתנועת "עזרא" ועד מהרה תפס מקום מרכזי בחברה. הוא אהב מאוד לטייל ברחבי הארץ והעדיף ללכת ברגל. כל חופשה ב"ישיבה" היה מנצל כדי לצאת לטייל וכך הכיר היטב את כל שבילי הגליל וטיפח את אהבתו לארץ ולנופיה. לאחר שסיים את לימודיו בישיבת "מרום ציון" החליט להעשיר את עולמו הרוחני ב"ישיבת כרם דיבנה" וגם בה תפס מקום נכבד והיה דמות מרכזית בשיעורים ובחיים החברתיים.

דובלה גויס לצה"ל בסוף יולי 1967, במסגרת גרעין "נחשול" של תנועת "עזרא". כאשר סיים את הטירונות נשלח לקורס מ"כים ולתפקידי הדרכה בנח"ל המוצנח. הוא לא הרבה לדבר על חיי הצבא, שלא אהב אותם ביותר, אך ראה בהם הכרח שאין למונעו, כי מטבעו סלד מכל אלימות. לאחר שהצליח בתפקידי הדרכה כמ"כ וכסמל מחלקה, נשלח לקורס קצינים. כאשר סיים את הקורס בהצטיינות חזר ליחידתו ונתמנה למפקד על מחלקת צנחנים. אחריות רבה הייתה מוטלת עליו. גם באימונים וגם בפעולות קרביות, והוא השקיע בתפקידו את כל כוחו ומרצו.

ליחסו של דובלה לפקודיו יצא מוניטין. הוא דאג להם ונהג בהם בלבביות ובהבנה. אך עם זאת השליט משמעת עליהם והם קבלו את מרותו. שילוב מיוחד זה קבע את דמותו כמפקד. התכונה הבולטת ביותר של דב הייתה דבקות וקנאות לאמת. הוא היה סמל היושר וההגינות. הוא סלד מצביעות ומשקר ושאף להקנות אמות מידה מוסריות אלה לכל הסובבים אותו.

כשהתקרב מועד סיום מחזור האימונים נקראה המחלקה, בבוקר י"ב במרחשון תש"ל (24.10.1969), לבער חולית מחבלים מסוכנת, שהשתוללה בהר חברון. על דב הוטלה המשימה לעצור את אחד ממפקדי המחבלים בכפר חלחול שליד חברון. אותו בוקר פרץ לבית המיועד והספיק לירות צרורות אחדים פנימה - ואז נורה בראשו ונפל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

לאחר נפילתו הוציאו לאור המשפחה וידידיה (יחד עם קרן המלגות והפרסים שהוקמה לזכרו, המיועדת לתלמידים ובני נוער מצטיינים בידיעת התורה) ספר גדול, "דובב שפתי ישנים", וכן חידושי תורה מעזבונו. בראש קרן זו עומדים הרב הראשי לישראל, הרב א"י אונטרמן ועורך האנציקלופדיה התלמודית, הרב ש"י זוין וחבר בית הדין הרבני הגבוה, הרב בצלאל ז'ולטי. לחידושי התורה של דב הצטרפו רבנים וגדולי תורה בכתיבת חידושי תורה משלהם. כן כלולים בספר דברי חברים ומפקדים. בהקדמה לספר מתאר אחיו את סיפוריו של דב לבני המשפחה. עת היו מסובין בליל ה"סדר". על חויות הצניחות הראשונות. הקרן מחלקת מדי שנה בשנה מלגות באלפי לירות לבני ישיבות מצטיינים נצרכים.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה