טוראי יזהר ערמוני ז"ל

קורות חיים

בן גדליהו ויהודית. נולד ב-3.8.1929 בירושלים. למד בגימנסיה העברית ברחביה והיה תלמיד טוב ומסודר. בגיל 8-7 התחיל לחבר שירים. כן חיבר תוים למנגינות ששמע, ול"בר-מצוה" שלו רשם את מנגינת ההפטרה בתוים ונגינה בחליל.

נטה לעבודות-יד ובנה מיקרוסקופים, טורבינה של קיטור, אוירונים וכו'. מזגוגיות משקפים התקין טלסקופ. התמסר לתנועת הצופים, הדריך בה והיה אהוב מאד על חניכיו. כשנזקק למוצג בשביל תערוכת-צופים הלך למערת צדקיהו ומאבני המקום פיסל כלים שונים (מאפרה מעשה ידיו הגיש לקבוצת "החלוץ", אשר אתה עלה אביו לארץ, במלאות 25 שנים לעלייתם). כשהיה זקוק לכסף בשביל איזה מפעל בתנועה, הבטיח לו אביו שילינג בעד כל פרק תנ"ך שילמד בעל-פה והוא למד ט"ז פרקים בשבוע אחד. את רוב זמנו מסר ללימודים, הכנת הצגות, כתיבת מערכונים למסיבות וכו'.

בגיל 15 נעשה פעיל ב"הגנה". היה גבה-קומה (1.85 מ') ונראה בוגר יותר מכפי שנותיו. בימי הכיבוש של שלטון המנדט נעצר על-ידי אנגלי ששאל מה ששאל וספג ממנו סטירת לחי. בנכונות להקרבה ראה ביטוי אמיתי לעם החי בארצו. "לא תהיה לנו מדינה אם העם לא ידע להקריב את מבחר בניו" - כתב בחיבורו.

בתחילת שנת תש"ח, אחר סיום המגמה הריאלית בגימנסיה, יצא להכשרה בפלמ"ח. הוריו דיברו על לבו כי יתגייס לנוטרות ובשעות המנוחה יקרא וילמד (הוא התכונן להיכנס לטכניון), אך הוא ענה: "זו השתמטות. ובכלל איני אוהב מדים", ויצא לדפנה. עבד בבריכת הדגים של הקיבוץ, בסלילת כביש ללהבות-הבשן ובהנחת צינורות-השקייה.

כשפרצה מלחמת-השחרור לא שם לבו לשיבושי הדרכים, קיבל חופשה ונסע להתראות עם הוריו, אך הדרך לירושלים כבר נסגרה, והוא שב לתל-חי. נחשב לרגם הטוב ביותר בגליל בכיוון ויריה.

בי"א בניסן תש"ח (20.4.1948) השתתף בקרב על נבי-יושע כאחד משלושת המקלענים שהופקדו לחפות על התקפת היחידה. למרות הוראת הנסיגה הוסיף יזהר לחפות על נסיגת חבריו ועל-ידי כך הצליחה היחידה לאסוף את מרבית הפצועים. גם לאחר זאת לא נסוג והוסיף להגן בנשקו על שאר הפצועים עד שנפצע ונפל. אחרי חודש, עם כיבוש המבצר, הובא לקבורה עם יתר חבריו בקבר-אחים בנבי-יושע.

על מעשהו הוענק לו אות-הגבורה (בכ' בתמוז תש"ט) מאת ראש הממשלה דוד בן-גוריון ונשיא המדינה ד"ר חיים וייצמן. וזו לשון התעודה: "משלושת המקלענים אשר הופקדו לחפות על התקפות היחידה נפלו שנים, ו-9562 הטוראי ערמוני יזהר נשאר יחידי. באומץ-לב ובלי הפוגה הוסיף לחפות על חבריו. על-ידי כך עלה בידי היחידה לאסוף משדה-הקרב את מרבית פצועיה. גם לאחר זאת לא נסוג אלא הוסיף להגן בנשקו על שארית הפצועים במנעו את האויב מלהתקרב אליהם, עד אשר נפגע ונפל חלל בשדה הקרב. על מעשה זה ניתן לו אות-הגבורה - אות ההצטיינות הנעלה ביותר אשר לצבא ההגנה לישראל".

לפי החלטת מועצת עיריית ירושלים מיום כ"ו בתמוז תשי"ב נקרא הרחוב על-יד בית הולדתו של יזהר בשם "מבוא יזהר".