9/3/2003
כהוריך קשה לנו לתאר אותך במילים. מאז הלכת מאיתנו הבית נדם.
נקטפת מאיתנו בפתאומיות וללא עת מחבל נבל גזל אותך מאיתנו והשאיר אותנו כואבים ובוכים. הותרת לנו רק זכרונות כואבים.
כאמא קטנה בתבשיליך ליכדת את בני הבית מסביבך.
לא נתאר אותך במילים שאין לנו, רק נצטט אנשים שהכירו אותך מקרוב.
מורתך מלפני שנים רבות הלם בה הכאב בשעה שקראה עליך בעיתון, ומיד נזכרה בתלמידה הג'ינג'ית החייכנית, זריזה ונמרצת שעמדה בראש הסולם החברתי בכיתה שעל פיה יישק דבר.
תמיד נרתמת לעזור, מלאה שמחת חיים, טוב לב ואהבה לזולת איפיינו אותה.
הבוס איתו עבדת כתב: קטנה, שובבה, חמודה שלנו. צחוקך המתגלגל צעדייך הקטנים, הופעתך המרשימה והמטופחת יחסרו לנו תמיד.
מי תפנק אותנו עוד במטעמים מעשה ידיך. אנא שמרי עלינו מלמעלה, עלינו ועל עם ישראל כולו.
ידידך כתב: למיוחדת: שלחתי מלאך לשמור עליך לימור יקירה והוא חזר אלי ואמר: מלאך לא יכול לשמור על מלאך אחר.
בשבעה זרמו אלינו אלפי אנשים שלא הכרנו. ורק את, הקטנה מכולם, הספקת להכיר בשנותייך הקצרות. ובפי כולם סיפורים אשר לא ידענו עלייך, וכן על טוב ליבך ועזרתך לזולת.
אנו בני משפחתך לא ניפרד ממך, לעד תישארי איתנו. בכל מקום אליו נפנה דמותך האהובה תלווה אותנו.
המחבל האכזר לא ייקח אותך מאיתנו, תחיי איתנו לעד.
הוריך, אחותך אחייך, בני משפחתך
ורועי ומאור שכל כך אהבת