הכרנו את יעקב בפגישת הכשרה במשק שפיים. היה זה מחזור המגשימים החמישי של תנועתנו, תנועת המכבי הצעיר. בגרעין זה התאספו חברים מכל קצוות הארץ, יעקב היה חבר יחיד שבא מסניף גדרה וייצגו.
כבר בשיחתנו הראשונה הכרנו בו את החבר. ובימים שבאו אחרי כן למדנו לדעת את תכונותיו. הוא היה מאותם החברים הצנועים, שמבלי להתבלט באופן מיוחד ידעו לתת את כל אשר יכלו למען התגבשות החברה והרעיון. הוא ראה בחיי ההכשרה הרבה יותר מחיים חברתיים גרידא. יעקב הרגיש בכל נפשו שהוא מכשיר עצמו לקראת משהו גדול יותר. הוא הבין את גדל האחריות המוטלת על שכם כולנו יחד, וכל אחד ואחד כפרט.
חיי החברה והתפקידים הצבאיים שהוטלו עלינו באותה תקופה יצרו הווי חיים פלמחי שקשר אותנו קשר בל ינתק. בהרגשה זו של ליכוד ירדנו לנגב בבוא הצו ביום הכרזת האומות המאוחדות על הקמת המדינה העברית.
חל מפנה בחיינו, מחיי הכשרה, חיים של עבודה חקלאית עברנו לחיים של הגנה וכוננות לקראת הקרב. באותם הימים נדרשו חברינו למלא תפקידים שונים לשם הגנה על בטחון הנגב והמבואות אליו. ארבעה ראשונים יצאו כמלווים לשיירות הראשונות שיצאו בימי הפורענות לפלס דרך לנקודות העבריות. יעקב היה בין אלה שקבלו על עצמם תפקיד זה בגאוה ובנכונות. זכורים לנו אותם הימים בהם היה חוזר יעקב מתפקידו, עייף ונלהב, מספר על קורות אותה דרך ןמסביב לפינג'אן ישבנו והקשבנו לספוריו.
תקופה זו היתה קצרה, בגמר תפקידו זה כמלווה שיירות, נשלח לקורס החובשים. הוא סיים קורס זה בהצלחה רבה ומיד צורף כחובש פלוגתי ליחידה שנשלחה לפעולה מיוחדת בסביבות ירושלים. הוא נפל בשעה שחש באומץ לב לעזרת חבריו המוטלים פצועים בשדה הקרב.
חבריו בהכשרה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח