מספרד עלה אלינו מאיר, זה הנער היפה ובעל הנפש הרומנטית. נפש-ספרדית אמיתית שאינה יודעת "חכמות", בחור טוב-לב היה ואת אשר נדרש ממנו תמיד היה ממלא בהתלהבות ובמסירות. בין הראשונים היה שנענה לצו-הגיוס, וברצון כנה הלך לאשר שלחוהו. כי נפשו פעלתנית היתה, אמיץ וגאה היה בעל כבוד ושאר-רוח, ועל כבודו מוכן היה לותר על הכל. לא קל היה לו לעזוב את הוריו ולהתגייס, אבל גיוסו היה דבר של כבוד ולכן נטש מאחוריו הכל והלך.
ובאחד מימי אפריל 1948 בקרב על נבי סמואל עמד בין הבודדים שעוד נשארו בחיים מול שפעת קלגסיו של עבדול-קדר, עמד והחזיק מעמד עד אשר נפל. משאת נפשו היתה ירושלים, ותמיד השתוקק לבקר בה, אולי הרגיש הנער וראה את העתיד הסמוי מן העין, אולי ידע הנער, שלמען ירושלים הוא יפול. וברגעיו האחרונים לבטח ראה את חזון העתיד, ירושלים כבירת הנצח למען עם ישראל.
"איך נפלו גבורים"! איכה נפלת מאיר! כוכבך עוד "יאיר" את חשכת הוריך. אשרי הורים שבנים כאלה גדלו לנו.
חבריו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח