בן מרים ואהרון. נולד ביום ד' באדר ב' תשל"ו (6.3.1976) בירושלים, בן למשפחה בת חמישה ילדים. אמיר למד בבית-הספר היסודי "יד המורה" בירושלים, ובבית-הספר התיכון "רנה קאסן" בעיר. היה נער חברותי ומעורב, חובב כדורסל, אוהד מושבע של קבוצת "הפועל" ירושלים.
אמיר התגייס לשירות בצה"ל בנובמבר 1994, והתנדב לחטיבת הצנחנים. בתקופת הטירונות, אותה לא הספיק להשלים, התרשמו מפקדיו מהמוטיבציה הגבוהה שלו, מגישתו הרצינית לאימונים ומהמסירות בה ביצע כל תפקיד ומשימה שהוטלו עליו. היה בעל הומור שנון, אהוב על חבריו ליחידה, תמיד ראשון להתנדב, לסייע ולשאת בעול.
אמיר נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"א בשבט תשנ"ה (22.1.1995), בהתפוצצות מטעני נפץ שהונחו בידי מחבלים בצומת השרון-בית ליד. מיד לאחר הפיצוץ הראשון מיהר לסייע לנפגעים ונפגע בפיצוץ השני. באותו פיגוע נהרגו שמונה עשר חיילי צה"ל ואזרח אחד. בן תשע עשרה היה בנופלו. אמיר השאיר הורים, שלוש אחיות - תמי, ליאת והדס, ואח - אלעד. אמיר הועלה לדרגת רב"ט לאחר מותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
כותבים בני משפחתו: "אנחנו שומעים אותך מכדרר ביום שישי, תוך כדי עלייה במדרגות הביתה, מרגישים את החיבוק העוטף מאמץ אותך אלינו. מתגעגעים לחיוך הנבוך ולהומור השנון שהצחיק אותנו עד דמעות, שלא מהסוג המוכר לנו עכשיו. אבא של עמית כתב לך: 'אמיר אתה, אך לא מתנשא', ואנחנו יודעים עד כמה מתאים לך השם ועד כמה הצלחת למלא אותו". סא"ל ערן דובדבני, מפקד היחידה, כתב למשפחה: "בפרק הטירונות גילינו מולנו עלם חמודות, בעל רצון אדיר להצליח, להשקיע ולתת מעצמו, תוך דבקות ומסירות. אמיר הצטיין במחלקתו, והיה מיועד לצאת בקרוב לקורס חובשים קרביים. גם באירוע עצמו חש אמיר לעזרת הנפגעים בפיצוץ הראשון ונפגע בעצמו בפיצוץ השני".
תלמידי בית-הספר היהודי "אפשטין", באטלנטה שבארצות הברית, נטעו עץ ב"יער הילדים" לזכר אמיר ויתר הרוגי האסון.