למלאת שנה לנפילתו בפיגוע בכפר דרום ב-ט' בניסן תשנ"ה, 9 באפריל 1995
אביבי בני,
מה אומר ומה אדבר? אחרי ערב כה מרגש,
שהכל כמעט נאמר, קשה לי קשה לי מאוד!
אביבי, שנה חלפה וכאילו קרה זה רק אתמול,
נקטפת מעימנו בסערה וללא כל התראה.
נותרנו מגששים באפלה.
אביבי, יחד עמך נקטפו מעמנו -
צחוקך המתגלגל ושובבות נעורים
שמחת חיים לאין קץ,
המוזיקה והשירים שנגנו בלי הרף בפול ווליום,
נקטפה מעימנו, האהבה הרבה שהיתה לך למשפחה
לחבריך ולחברותיך שממשיכים עד היום לבקר ולשמור על קשר.
נקטפו מעימנו צלצולי הטלפון הרבים של החברים
ושל החברות המחזרות, כאילו בטלפתיה - רק נכנסת הביתה
התעורר הטלפון לחיים וצלצל ללא הרף.
נקטפו מעימנו, חוש ההומור הבריא, הכובש והמהפנט שהיה לך
יחד עם פלפול ששולב בבגרות ובטחון עצמי.
נקטף מעימנו, גוף נערי, תמיר, מלא חן
שלאחרונה עוצב לתפארת, בשזוף פנים ורוחב כתפיים,
ממש תאווה לעיניים.
נקטפו מעימנו, מעשי השובבות החביבים שלך שהיו משמחים כל לב
ולכל הסובבים השוהים בחברתך לא היה רגע דל,
תמיד היית המסמר, במרכז העניינים.
יחד אתך אביבי, נקטפו מעימנו,
שמחת החיים, התקוות, הרצונות, הדאגות, החרדות, התכניות,
האתגרים, השמחות והשאיפות, המהווים החמצה הדדית גדולה,
הזועקת מכל פינה ומאוד כואבת.
אביבי. בתקווה ואמונה שהנך נמצא בעולם שכולו רק טוב,
בחברתם של צעירים וצעירות קדושים שנפלו על קדושת העם
והארץ, היו אתה וחבריך מליצי יושר לחיילי צה"ל בגבול הצפון
ובאשר הם, לעם ישראל ולמדינת ישראל
ולמשפחה שיהיה לנו הכוח להמשיך בימים קשים הבאים עלינו.
אביבי עבורנו היית ונשארת קרן אור שמאירה את חיינו,
תמיד תהיה עמנו, נזכור אותך לעד.
א ורך ב לבנו י איר ב זכרוננו י שכון לנצח
אמא עליזה
ירושלים