תלמיד טוב היה. אהוב על מוריו ורצוי לחבריו. שקדן מטבעו. שנה וחזר ושנה עד שלמודו היה ברור לו ושגור על פיו. נטה שכמו לסבול עול תורה. בבית-הספר בו למד, הרבו מוריו לשבחו. את כל מרצו שקע בלמודיו וראה בהם ברכה.
עובר לכניסתו לישיבת בני-עקיבא בקר בה פעמים אחדות. רצה לעמוד על טיבה. בדחילו ורחימו נכנס בה. קבל עליו לשמור ולעשות את כל אשר יצווהו. השתדל למלא את רצון מדריכיו וללכת בעקבותיהם. בישיבה חלה תקופת התבגרותו והתפתחותו. קנה תורה, אופיו גובש. עמד על טיבם של חובות ביחיד וחובות הצבור. ראה את עתידו מעורה בעבודה ובתנועה.
בחזרו העירה התמסר לשורות הבטחון. ראה בהן צוו השעה. למד גם תורה זו בשקידה ובאהבה. אחראי לתפקידיו ומלאם באמונה, לא חת בפני כל. הצטיין בקרבות על שכונות תל-אביב, באומץ לבו ובתחבולות הקרב. פקד ב"פלוגת אלקים", היא הפלוגה הדתית שיצא לה שם כגבורים בקצרם בעשרות רבות ממתקיפי שכונת התקוה. נקרא לירושלים, למקור חיים - והלך. היה בין מפקדי המקום. ולמרות שנפצע המשיך להלחם לכשהבריא חזר אל משמרתו. היה בין כובשי שכונת קטמון בה אבד את רגלו ושכב על ערש דווי עד שהחזיר את נשמתו לאלוהים.
במסתרים בכו עליו חבריו. גדול הכאב להוריו שכן יחיד ובן זקונים היה להם.