בס"ד
לכבוד הרב רפי והרמי"ם,
המון זמן לא יצא לי לדבר אתכם ולשתף אתכם בהרגשותי וזאת בשל הנסיבות וחוסר הזמן אך הפעם מרגיש אני כי אני חייב לשתף אתכם במה שעובר לי בראש בעקבות האירועים האחרונים.
נאמר: "עת צרה ליעקב וממנה יוושע". אכן עת צרה גדולה מאוד לעמנו העומד כרגע חסר אונים כנגד אותם מרצחים ונדמה שהכל כבר לא נתון לשליטתנו והם יכולים לעשות כרצונם, אך מי כמונו יודע שאכן "ממנה יוושע" ובאמת תבוא גאולה ורווח לעם ישראל.
אך למרות זאת, ביודעי שלבסוף "יהיה בסדר" הרגשתי כבדה מאוד בימים אלה. אני יכול להעיד על עצמי שקשה לי לתפקד בימים אלה כמו בדרך-כלל והייתי אומר שבצד אחד אני עצוב ומצד שני - "שמח". ואסביר:
אני עצוב מאוד על האובדן הגדול והמכה שחטף העם שלנו בלב ליבה של ארצנו על כל ההשלכות הנובעות מכך, על כך שהאויב מתחזק לנגד עיננו וכביכול יכול לעשות כרצונו היכן שהוא רק בוחר ורוצה.
מצד שני אני "שמח" בחולשה הזאת שלי שהזכרתי לעיל כיוון שאני באמת מרגיש חלק מהעם. אני חלק בלתי נפרד מהעם שלי ותחושת הכאב הפעם עמוקה יותר מבכל פעם. איני יודע מהי מסיבה הספציפית, אולי זה הצבא, אולי מכלול של דברים אחרים, אך אין לכך חשיבות, העיקר שאני מרגיש שייך לעם ישראל ברגעים הקשים האלה ואני בטוח שביחד, ואך ורק ביחד יכול נוכל לכל אויב.
לסיום, רציתי לאחל לנו ולכל עם ישראל שנשמע אך ורק בשורות טובות ונמשיך להיות ביחד גם בזמנים טובים יותר.
מקווה לשמוע מכם בהקדם!
בכבוד רב,
אלון בביאן
מ.א. 5168912
בה"ד 1 / פל' א' / צוות ד'