"...כפי שאת יודעת, זה כבר שלשה שבועות לא הייתי בבית. לא ראיתי את החבר'ה, לא הרגשתי את חום מיטתי, לא טעמתי את האוכל של אמא ודמותה של עירי היפה מתנשאת במוחי כחלום נכסף. האמיני לי, סיבות למשבר כללי לא חסרות לי. אולם אני מחזיק מעמד. מחזיק ועוד איך, אחרת הייתי מזמן נמחק מהעולם הזה. אם את רוצה לחיות, אם את רוצה לדעת טעמו של הטוב - הרי עלייך גם לסבול מעט".