דרומה ירדנו לעיר בין שדות.
עת ליל נכנסנו אל בין החולות,
שקענו עד ברך ורעדנו מקור
אז ידענו שבאנו לעיר הפרעות.
האצבע על ההדק והסיור עוצר
על מה את חולמת, נערה?
שבעה עשר חורפים לך
ואת בשיא הפריחה.
מאי שם לפתע נזרק רימון
לתפוס מחסה, להסתתר מהמרעום.
התפוצצות אדירה נשמעת למרחוק
קדימה הסתער, כמה שיותר עמוק.
השמש עולה, בוקר חדש ממלא עולם
ואלפי אנשים מסתובבים בסמטאות
באותן הסמטאות שאמש נשפך דם
והסיור יוצא מחדש בעיר הפרעות.
רחובות צרים עד בלי סוף,
ובליל שכזה שום נפש לא תסוב,
רק צעדינו נשמעים בין אותן הסמטאות
דממה שכזאת - כמו בבית קברות.
הסיור ממשיך ואנו דרוכים,
מאין יבוא הרימון? לעולם לא נדע
האין סוף לבתים ולרחובות הצרים?
הלב נאנח ואנו נדרכים.
ואנו מסתערים כאריות רעבים
אש תופת, מסביב צעקות
ולפתע דממה, רק לחישת הלהבות
ואנו חוזרים מאיזור הפרעות.