אביו עבד בועד הלאומי, וכשהוא סופח לעבודה כחניך היה בראשית התבגרותו. עוד מעט קט והפך לנער חסון, זריז ומוכשר ומביט בפניך בעינים יפות וחמות, שקט ושלו היה, ממעט בדיבור, אך בליבו אש אהבה לעם ולמולדת והתרשמותו ממאורעות השעה הייתה גדולה ופעם מצאתיו בחדר הארכיב שבמרתף מעתיק קטע שהיה בו כדי להלהיב רוחו של נער כמוהו, יעצתיו ללמוד בשיעורי ערב, להתחבר לנוער העובד ולהשלים את ידיעותיו למען יוכל להתקדם בעבודתו. הוא הבטיח לשמוע בעצתי... והנה הגיעונו ידיעות כי הוא מאחר לבוא בלילות והאב אינו יודע היכן מבלה הבן את זמנו. שמירת עקבותיו אינה נושאת חן בעיניו. השאלות והחקירות היו לו למשא ובינתיים מתפשטת האש ובאחד הימים נודע לנו כי יחזקאל חיים פצוע. אץ אני לביתו והנני מוצאו שוכב על מיטתו ורגלו בגבס. ראיתיו והנה גדל וגבה וטוב היה לי לחזות בנועם פניו. קבלני בבת צחוק וספר בפשטות מלאת חן על הכדור שקיבל ברגלו בהיותו באחת העמדות בכפר עציון. כמנהגו לא האריך בדבורו, הוא הבטיח שתרפא רגלו וישוב לעבודתו, הוא לא שב לעבודה כי בהנשא נס המרד אץ לקריאה. תמיד נצטייר בעיני כמחפש את האש, את ההזדמנות להקריב נפשו למען המולדת והוא מצא אותה...
באחד הימים הממתני הידיעה יחזקאל נפל בקריית ענבים...
מ. אטיאש
מנהל המחלקה לחינוך בעירית ירושלים
לפנים המזכיר הכללי של הועד הלאומי.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.