4.6.01
בשנת 1956, במבצע קדש, לחמתי עם הצנחנים בפיקודו של אריק שרון, במסגרת קורס מ"כים של הנח"ל, בציר נחל-תמד-מיתלה. לידי בזחל"ם ישב חברי לכיתת הלוחמים, שלום אטיה, בחור נמוך קומה, מלא חיוניות, מרץ ותמיד חיוך טוב לב על פניו. בהתרגשות רבה סיפר לי שמעבר לגבעות נמצאת תעלת סואץ, ובעיר שמעבר לתעלה גרים הוריו, אותם לא ראה מאז שעלה ארצה לבדו לפני חמש שנים.
יום קודם לכן, לאחר כיבוש מתקני תמד, יצא מאחד האוהלים כשהוא נושא קרל גוסטב שלל (תת-מקלע שוודי) ולבוש בדגמ"ח מצרי, כולל כובע מצחייה. כידוע, באותה תקופה יצאנו למלחמה עם רובים צ'כים מראשית המאה.
כאשר התקדמנו למיתלה, הוזעקה יחידתנו לחלץ את כוח הצנחנים שנתקע בעומק המיצר כשהוא מוקף משני צדיו על ידי גדוד חי"ר מצרי, היורה בו מכל צד. מפקד הפלוגה קרא אליו כל חייל בעל נשק אוטמטי על מנת להתארגן עם חשכה ולטהר את שני צדי המיתלה.
הכוח שלנו שמנה כעשרים לוחמים, טיהר את הצד הצפוני של המיצר. שלום אטיה ואנוכי התנדבנו לכוח זה, אשר פעל במשך כל הלילה. בפעולה זו חולץ הכוח ולאויב נגרמו אבדות כבדות, אך גם אנו ספגנו נפגעים והרוגים רבים. גם אני נפצעתי במהלך הקרב ובכך נותק הקשר בינינו.
למחרת, כוח אחר עסק בפינוי נפגעים של שני הצדדים. שלום אטיה נעדר מפעולה זו, ועקבותיו לא נמצאו עד היום. בחדר הזיכרון של חללי הנח"ל נמצא תיק עם תמונתו וקיצור תולדות חייו. בימי הזיכרון ניסיתי ליצור קשר עם הוריו או קרוביו, אשר עלו ארצה ימים ספורים לאחר היעדרותו בקרב זה, ולא פגשתי איש.
אבקש עזרתכם ליצור קשר עם מי מבני משפחתו, היודע פרטים נוספים על איתורו ועל תולדות משפחתו שעלתה לארץ.