עוד נשוב ונביט את הרשף העז,
שיקד מעיניך אלמות,
עוד תשוב ותשתוק ותחיך כמאז
ותרד לחרוש בשדמות.
ולהבה חרישית תשלח מלבך
אל אלפי לבבות אחרים...
כי תמימות בשירך, כי עודך באבך,
כי אתה עוד שוחק לבקרים.
וערכה השדמה רגביה מולך,
רכונה אל חזך העשות...
חלומה נפשך, חלומה והולכה,
אל חלקת הפסגות בעקשות.
עוד נשוב ונביט את הרשף העז,
שיקד מעיניך אלמות,
עוד תשוב, ותשתוק ותחיך כמאז
ותרד לחרש בשדמות.