אלבום תמונות
מקבל מלגה יקר!
אינך ממשיך רק את דרכו של ראובן בסיירת גולני, אלא גם בלימודים.!
ראובן, דודי, נהרג כשהייתי ילדה בת 8, הוא היה אחיה הצעיר של אימי ז"ל, ועם מותו, מתה נפשה, ושמחת החיים שלה.!
כל חיי, כבר 51 שנה מאז, ממש 51, לפני יומיים ציינו את המועד הכללי, 27 בנובמבר, ואילו לפני שבועיים ציינו את האזכרה בהר הרצל, משפחה, חברים ונציגות מסיירת גולני, אני חיה עם זכרו של הדוד האהוב, שהיה לי כאח גדול, איש שמח ומצחיק היה, למרות שסיפור חייו היה עצוב מאוד.!
בכל פעם שהיה בא לבקר בביתנו, היה מביא לי מתנה קטנה, כששב ממלחמת ששת הימים ומהקרב עטור הגבורה בתל פאחר , וברמה הסורית, הביא לי עפרון אחד, יחיד, בצבע בורדו היה, עם כיתוב בזהב ובראשו כיפה נוצצת בצבע קרם.
ידעתי שלא היה עפרון יחיד, אלא היתה קופסא שלמה כזו, שהוחזקה אצל אבי במחסן. כשביקשתי עוד הסבירו לי שאלו עפרונות ששמורים לראובן, כאשר יסיים את הצבא ויילך ללמוד באוניברסיטה. המשך הלימודים לא היה חלום, אלא חלק מתוכנית חייו. בכוונתו היה לסיים את הצבא, ולהמשיך לתואר אקדמי. לצבא עצמו התגייס לאחר שסיים את לימודיו בסמינר למורים (כשהוראה עוד היה חלום נשגב) ובבית היתומים בו גדל, ציפו שיחזור כאיש סגל.!
עפרון נוסף מאותה קופסא קיבלתי לאחר שראובן נהרג, ואני, ממררת בבכי וממאנת להתנחם, ילדה בת 8. !
הורי וכל אחיו ואחיותיו של ראובן כבר אינם בין החיים, אני מעבירה לך היום את העפרון הדמיוני הזה, כמטה, ומברכת אותך שתמשיך את דרכו, תלמד, תתפתח ותגשים את חלום הלימודים והחיים שלך ושלו.!
בשמי, מירב הקטנה, וכל משפחת בביוף שאני גאה לייצג אותה היום.