שני אביצדק
נולדה בט"ז בתמוז תשמ"ו, 23 ביולי 1986, בירושלים.
נרצחה בח' בתמוז תשס"ב, 18 ביוני 2002, בפיגוע באוטובוס בירושלים.
תלמידת כיתה י' בתשס"ב.
שני נולדה לבלה ואלי, אחות ללירון לנדב ולאור. שני גדלה בשכונת גילה בירושלים. היא למדה בבית הספר היסודי תל"י בגילה, ובחטיבת הביניים בבית הספר המסורתי תל"י שבשכונת ארמון הנציב. שני החלה את לימודיה בבית ספר בויאר בכיתה י' והתכוונה להשתלב בחטיבה העליונה באחת המגמות המעניינות אותה תוך מחשבה מדוקדקת על המשך לימודיה בעתיד. היא התקבלה לכיתה י"א למגמות כימיה ואמנות.
במסגרת פרויקט המחויבות האישית ומעורבות בקהילה בכיתה י' חנכה שני ילדה במסגרת פרויקט חונכות של משרד הביטחון. שני הבינה את חשיבות התפקיד שנטלה על עצמה. היא יצרה קשר חם ואוהב עם הילדה והשקיעה שעות רבות בקשר זה. גם הילדה נקשרה מאד אל שני והעניקה לה חמימות ואהבה.
בקיץ שבין כיתה י' לי"א אמורה הייתה שני להשתתף במשלחת של תלמידי בית הספר שהוזמנו לביקור בברלין. המשלחת התארגנה לנסיעה ב-23 ביוני 2002, אך שני לא זכתה להגיע לביקור זה עם חבריה למשלחת.
שני הייתה תלמידה טובה והגיעה להישגים גבוהים בכל המסגרות שבהן פעלה בחייה הקצרים. היא אהבה להקשיב למוסיקה וכן אהבה מאד ציור, עיצוב ועוד. בחריצות רבה וללא לאות היא הכינה עבודות יפות בבית הספר, במסגרת התנדבותית במתנ"ס השכונתי ולאחיה הקטנים. שני אהבה מאד גם לרקוד ולמדה בילדותה בלט קלאסי ולאחר מכן רקדה בלהקת מחולה. שני הייתה תינוקת יפה וכאשר גדלה הייתה לנערה מרשימה מאוד ביופיה ובאישיותה.
את בת המצווה שלה חגגה שני במסיבה קטנה עם חברים ובטיול באירופה במסגרת קבוצת בני נוער ללא ליווי הורים. היא נהנתה מעצמאותה וחזרה עמוסת חוויות. שני היתה ילדה חברותית מאד ושמרה על קשר הדוק עם חברים. היא השתתפה בפעילויות של בני הנוער במתנ"ס גילה ובמסגרת זאת היא תפקדה כמד"צית. היא השתתפה בתחרויות במסגרת המתנ"ס ואף זכתה במקום הראשון בתחרות עיצוב חולצה בפרויקט "איסור שימוש בסמים".
ב-18 ביוני בשעה שמונה בבוקר בדרכה ליום כיף לשכבת כיתות י' עלתה לאוטובוס ליד ביתה. בתחנה הבאה עלה לאוטובוס מחבל עם מטען חומר נפץ ופוצץ עצמו. בפיגוע זה, שארע בכביש פת-גילה, נרצחה שני יחד עם שמונה עשר נוסעים נוספים.
הירצחה של שני הכה בתדהמה את כולם: חברים, משפחה ומכרים. גם אנשים זרים, שלא הכירו את שני באו לבית המשפחה לנחמה בכאבה.
לשני היו תכניות רבות לעתיד. היא רצתה לסיים לימודיה בבית ספר "בויאר", לשרת בצבא כטייסת, להמשיך את עיסוקיה החברתיים הרבים ואת פעילותה בתחומי האמנות והריקוד ולהמשיך בלימודים גבוהים.
חיוכה שכבש את לב הסובבים אותה וכל תוכניותיה נקטעו באכזריות בשבריר של שנייה, בטרם מלאו לה 16 אביבים.