מיכאל קליין נולד בצ'כוסולובקיה בעיר מונקץ' ב-27.05.31. ביתו היה בית עברי וציוני ובו דברו הילדים עברית משחר ילדותם. הוריו היו גם חבריו וידידיו.
המלחמה פורצת, הורסת חיי משפחות רבות וגם על שלו לא פוסח הגורל. הוא מוצא את עצמו במחנות הרכוז בגרמניה והוא עודנו ילד. הוא מקוה למצוא את אמו ואף אמו אותו.
אחרי המלחמה מתאחדת משפחתו אך בלי האב. אמו ואחותו נשארות בבודפשט, אחותו היא מורה לעברית שם. כשמתארגנת עליה ב' מיכאל הוא בין הראשונים שרוצים לעלות. הוא מתגבר על הסוסי אמו ומצטרף אל אחותו בת-שבע שבחברתה הוא עולה. הוא מגיע ב"חיל העברי" כאילו בחר לו במו ידיו את גורלו. הוא מבלה מספר שבועות בעתלית ומגיע למוסד ב-17.09.46.
הרושם הראשון שעשה עלינו הנו של נער ער ותוסס, מדבר עברית, חביב ופזיז. קשיי הקליטה במוסד הם רגילים לכל נער חדש בארץ. קשים יותר היו חבלי הקליטה בעבודה וקלים יותר בלמודים. מיכאל קשה לו לקבל עול, משמעת, צרה לו המסגרת, המחייבת ולפעמים כופה. הוא שואף לפרוץ את המסגרת, כל מסגרת, והרי זאת היתה זכותו, זכות 16 שנותיו התוססות לפרוץ, למרוד ולא לשקוט.
הוא היה תמיד כנה! בקר בחריפות את חבריו, מוריו ומדריכיו ברגע שחשב שנעשו לו או לחברו איזה שהוא עוול.
מסור וחביב כשהרגיש דאגה והתענינות כנים אליו. לא ידע צביעות מהי והתרפסות מהי. אפיו היה זקוף וישר כגופו החסון, הבריא והיפה.
דבר שחבבו התמיד בו: בין המעטים שהשתתפו תמיד במקהלה, בחוג הדרמטי, מצא באחד כבשני ספוק. הוא היה מבין אלה שידעו למצוא את האושר הגדול בכל דבר קטן: במשחק, בסיור, בבדיחה, בשיר וברקוד. הוא ידע גם את הסוד הגדול של שמחת החיים. הוא היה מסוגל להיות מאושר ולתת אושר גם לאחרים. וזאת הרי מתנת אלוהים שלא כל אדם זוכה בה.
הוא נבחר כחבר ועדת הקבוצה, מגלה פעילות בתפקידו זה.
בינואר 1947 נכנסת קבוצה ב' לשורות הגדנ"ע וכמובן מיכאל בתוכם, הוא הצטיין מאד שם, משמש דוגמא לאחרים בתפיסתו המהירה, ערותו, נכונותו למלוי כל תפקיד. זוכר אני את דבריו בנשף הפרידה: "לעולם לא אשכח את כניסתנו להגנה" והוא לא שכח! וגם אלה שנפלו על ידו לא שכחו אף הם. הרי הוא נשבע לא לשכח וקיים שבועה זו בדמו.
הוא לא שכח עוד לפני שנשבע, ראינו אותו ואת חבריו עת מושבתנו מגדיאל הותקפה.
וכשהועמדה השאלה בקבוצה ב' אם גרעין או חטיבה, הוא בחר בחטיבה. הוא היה מהפעילים והמארגנים את החטיבה, הוא קוה שסוף סוף תובילנו הדרך אל הגרעין, כי הרי דרך אחת היא. מי יכול היה לתאר לעצמו שאצטרך פעם להספיד את מיכאל. והאם אנו מספידים את מיכאל? הוא אינו יחיד, הוא רק סמל לנערים ונערות רבים בדורנו. אנו מתייחדים עם זכרו וזכר המיכאלים הרבים שנותנים ביד כל כך רחבה ובזבזנית את היקר להם מכל, את חייהם הצעירים.
בזכותו ובזכות שכמותו קמה מדינת ישראל לתחיה. הוא היה בין אלה שחתם בדמו תקופה בתולדות ישראל ופתח תקופה חדשה, את התקופה המדינית השניה - את התקופה השלישית בתולדותנו הארוכים.
...אנו מתאבלים וגאים גם יחד. אנו שואבים כח ומרץ ממיכאל ומרבים שכמותו. המחיר שאנו משלמים בעד חרותנו הוא יקר מאד, אבל אין מנוס ממנו.
זכרך יהי תמיד אתנו מיכאל, זכרך וזכר מאות חבריך הצעירים שנפלו על במותיך ירושלים.
אברהם
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.