"צר לי עליך אחי יהונתן... נפלאתה אהבתך לי..."
חיים קופרמן הגיע לשדה-נחום עם קבוצת-ההכשרה של הנוער העובד בשנת 1940. אז היו קבוצות-ההכשרה קטנות במספרן, בנות 10-15 חברים, וממילא סבלה הפעולה החברתית לארגון וגיבוש גרעין לחיי הגשמה.
חיים התבלט מבין חברי הקבוצה דוקא בצניעותו ובאופיו האציל. היה בין הצעירים בקבוצה, יפה-תואר, תמיר ואהוב על כולם. הצטיין ביחסו הרציני לעבודה ולחיי הקיבוץ. בקבוצה זו היה חלק נערים אשר היו זרים לשאלות הקיבוץ וההגשמה החלוצית. לא כן חיים.
עם גמר שנת-ההכשרה החליטה הקבוצה להצטרף לקבוצת "גליליים" בנס-ציונה. רק מעטים מבני הקבוצה הגיעו ל"גליליים", וביניהם היה חיים היחידי אשר נשאר נאמן לקבוצה. שאר החברים נשרו ועזבו מהר.
עוד בימים הראשונים גוייס חיים לעבודת-ההדרכה בסניף הנוער-העובד במקום, למרות התנגדותו בטענה, שאינו מוכשר לתפקיד כזה. אך תכפו עליו דברי הח' דוד כהן שהיה אז אתנו בחגיגה למלאת שנה לקיום "גליליים".
אכן, מי עוד כמוך, חיים, התאים לתפקיד זה של הדרכה בנוער ולכל תפקיד אחר אשר קיבלת על עצמך בדרך חייך הקצרים? מי עוד כמוך היה איש-אמונים וישר-דרך בחיי ההגשמה? מאז קיבלת את הכשרתך בשדה-נחום הן הוספת לצעוד בנתיב ההגשמה ולעלות בדרך חייך ממבחן למבחן. לראשונה בנס-ציונה בחיי קיבוץ, אחר כך עם גיוסך לפלמ"ח בו מלאת תפקידים אחראיים, ועד למלחמת העצמאות והקרבות על הבקעת הדרך לירושלים.
ננצור את זכרך, חיים, עם זכר כל חברי הקיבוץ אשר נתנו את חייהם במלחמה על עצמאותנו ובמיוחד עם זכרם של בני הקיבוץ, הדור השני להגשמה, אשר היית כאחד מהם ואשר הקיבוץ כה ירגיש בחסרונם בבנין, ביצירה ובמלחמה על קיומו בתקופת השנים הבאות. כבוד לזכרך!
יוסף פיכמן (שדה נחום)
מתוך "מנרה בימי קרב ומצור"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.