סגן חיים קופרמן ז"ל

9.5.43
לי., שלום וברכה!
תתפלא ודאי לקבל מכתב ממני לאחר שזמן רב לא התכתבנו. הרצון לכתוב לך התעורר אצלי עם קבלת העלון האחרון. יש לי חשק לתת לך מחמאה בעד העלון היפה הזה. זהו העלון הראשון עד כמה שאני זוכר, שיש לו צורה חיצונית כה יפה, מאירת-עינים וגורמת הנאה למקבליו (ודאי גם לשולחיו?).
שאלת פעם את דעתנו על צורת העלון ותכנו. דעתי היא, שצריך להשתדל לתקן את צורתו החיצונית של העלון. כמו-כן יש להרבות עד כמה שאפשר במסירת אינפורמציה על הדברים הקטנים היומיומיים דוקא, על הנעשה במשק הזעיר שלנו, מה זרעו, איפה חרשו ומה קצרו, מה הקימו. כל דבר חדש, ויהי הקטן ביותר, משמח ונותן הרגשת-סיפוק ובטחון בקיום המפעל והתקדמותו. יש גם צורך להרבות במסירת אינפורמציה על הנעשה בתחומי השטח שקוראים לו "חברה" או יותר נכון "יחסים חברתיים", דבר שהוא פרובלימה מיוחדת אצלנו.
ומה חדש בבית? ספר קצת על דברים שלא כותבים עליהם בעלונים.
שלך
חיים


2.12.43
לי., שלום רב.
קצת מוזר לכתב לך אחרי שעברו רק שלושה ימים מאז נפרדנו. אבל היות וקבלתי את מכתבך אחרי שחזרתי ואיני רוצה להשאיר את השאלה ששאלת תלויה וללא תשובה, ישבתי כבר עכשיו לכתוב לך. אגיד לך את האמת, כי גם בעצמי חשוב לענות על השאלה הזאת, כי הצורך לנסח את הדברים בכתב מבהיר לי יותר את הענין, וזה חשוב.
כבר סיכמתי לעצמי, שדרכי בחיים קשורה עם דרך הקיבוץ. זה בא לאחר לבטים לא מעטים והסיכום הסופי בא בעקבות מקרה פעוט, וזה המקרה: סופר לי, שאחד מחברי לילדות עומד להינשא לבחורה שמביאה אתה נדוניה של כמה אלפי לירות. כששמעתי על זה חשבתי, מה הייתי עושה אני אילו קרה לי מקרה דומה (וסוף סוף זה יכול לקרות...). אז סיכמתי שאני וקיבוץ הם שני דברים שקשר-חיים מקשר ביניהם. זה שאני קשור ל"גליליים" ול"גליליים" במנרה ולמנרה בכלל הם דברים הידועים לך ואין צורך להרבות עליהם. הנקודה החלשה שלי היא רק הקשר האישי לחברים. בנדון זה יש לי הרגשה שיכולתי להיות כעץ בלי שורשים. יחסי עם החברים הם אמנם טובים, לפעמים יחסי-חיבה (הן יחסי-ריב אין לי עם אף אחד), אבל הם יחסים שטחיים, חסרים הם את העומק, ודוקא זה מאוד חשוב. (אני מוציא אותך מכלל זה, כמובן.) יתכן, שאני בעצמי אשם בזה, ולא רק יתכן, אלא ודאי שאני אשם, ואינני יודע עד כמה ניתן הדבר לתיקון. וזהו מקור הפקפוקים שלי.
זה שהייתי בא למנרה במקרה של שחרור כבר ברור לי לגמרי. כל ביקור שלי בבית רק מוסיף לרצוני להפרות את המקום השמם הזה ולהפוך אותו לגן פורח. חבל רק, שאוכל לתת לך את חלקי רק אחרי שהחלק הקשה של המפעל כבר יעשה.
אצלי אין חדש. החיים במסלולם הרגיל. ומה שלומך? כתוב במהרה, כי אני מצפה לתשובתך לדברים שדברנו עליהם.
מסור שלום בבית והיה שלום בעצמך.
חיים

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.