אמא ואבא יקרים לי מאוד, בראשית מכתבי אשאל לשלומכם הטוב, ובפרט לשלומך אמא יקרה, שזה חודשים אחדים את יותר מדי משתעלת. ועכשיו אספר לכם על הטקסטיל ומעט על תל-אביב בה ביקרתי. אני לומד היטב את תורת הטקסטיל, ויש אומרים, כלומר אנשים נבונים, שלטקסטיל צפוי עתיד עצום בארץ ישראל בחשיבותו הלאומית הכללית, כפי שהטקסטיל לאנגליה. ואף שהוא מלאכה הוא תורת ממש... והייתי כבר פעמיים בתל-אביב, עם חברים כשרים, ולעת ערב חזרנו משם, כלומר יום ולא לילה עשינו שם. והנה לא ניכרתי שם בלשוני או בבגדיי, אלא הייתי בתל-אביב כאחד מהם, כי אין היא רק עיר חטאים וכו', אלא יש בה גם יסוד של התחיות יהודית גדולה, של ראשית קדושה המתאמצת להבקיע דרך מחסומים ארציים וחומריים... אבא ואמא, יש כאן ממש ישיבות, חצרות חסידים, בתי כנסת לרוב, הוצאות ספרים ושכונות דתיות... ואתם אל תחששו מביקוריי בתל-אביב. יסודותיי איתנים. הרי אתם יסודותיי... אמא, שמלותייך יפות מהשמלות כאן, ובמיוחד זו שתפרת לך בשביל הקיץ... והכרתי כאן צעיר ושמו טוביה, והוא מתייחס לחסידות קומרנא, שאינה חסידות נסים ושררה, אלא של לומדים, ולהם אכן חבורה ובית מדרש ביפו. ולטוביה אחות ושמה נחמה, כנחמה אחותי שלנו, ואף היא כנחמה רבת חן ויופי ושכל טוב ונימוסים טובים. וביני לעצמי, ורק ביני לעצמי, אני חושב לעצמי: הלוואי! אבל לא דיברתי על כך עם איש גם רבע הגה אחד. וגם אתם, אבא ואמא יקרים לי, אל תחשבו על כך דבר, כי הכל ביני לעצמי בלבד. וחוץ מזה היא עדיין כבת 15 בלבד. מי יודע... ובעניינים המדינתיים והלאומיים אין זו עת צרה, אלא עת גדולה, עת שחרורנו הלאומי הקרוב, עת יהדותנו הפרושה על הכל. אמנם, וי לנו, הזדים הערביאים הרגו בנו 42 איש בשיירה ליחיעם, ואמנם, אוי לנו, המרצחים הישמעאלים הרגו בנו עשרה הרוגים בירושלים, אבל מחר אחד מאיתנו ירדוף בהם אלף, ואנחנו מתחזקים בעזרת השם... אבא יקר, בחורים אחדים פה נעשו חסידים של אורי צבי גרינברג ושירתו, אבל אני נשמר מהאש הזו, הן לפי בקשתך והן מתוך שכלי שלי, ובכל זאת יש בו יסוד של נותן ליעף כוח... ורק ברור שעשיתי כבקשתך ולא נכנסתי סתם כך ללשכת הרב הראשי של תל אביב להודיעו שהבן של הרב וכטפוגל נמצא בעיר. חס וחלילה להטריחו וכו'... אבא, אני מבין לך שאלה בעניין חובות וזכויות הגר, כולל החובות הלאומיים ממש, אגב שאלה שעלתה בעניין גר הלומד איתי טקסטיל ורוחו מלבבת מאוד את חירות ישראל... הוריי היקרים, אתם על לוח לבי כל היום באותיות מאירות. בנכם האוהב, שמואל.