סמ"ר נדב אלעד ז"ל

אלבום תמונות

לך הקורא,
את הדברים שתקרא, אנו כותבים לאחר שלושה וחצי חודשים בלי נדב. קשה להאמין שאנו כותבים עליו לאנשים שנפגשים עמו דווקא בגלל מותו. כל כך קשה לחשוב שזה בכלל קרה. קשה לחשוב שכל מה שנשאר לנו לסכם לך, הם שני עשורים, כמעט. וכאילו שאפשר לדחוס צחוקים, חוויות וחיים לתוך מספר עמודים. בכל זאת - אנו מבקשים לפתוח לך חלון, ממנו יביטו עליך פניו של נדב. חלון שנפתח מתוך אמונה ותקווה שאתה הוא שממשיך את דרכו כלוחם.
נדב נולד בל' תשרי התשמ"ב, 28/10/1981, בבית חולים היהודי במונטריאול - קנדה, במסגרת שליחות חינוכית אליה יצאה המשפחה: אבא, אמא, תמר וחוי . הברית של נדב הייתה שמחה גדולה לקהילת השליחים בכלל, לאבא בפרט - שחיכה לו כל כך הרבה שנים, ועתה הסתובב בחיוך מאוזן לאוזן, מתגאה בבנו. ילד עם עיניים כחולות, מתולתל ובהיר שיער. מהרגע הראשון הפך החיוך לסימן ההיכר שלו, כמו גם השובבות והיותו חברותי במיוחד. כל השכנים והחברים מתאהבים בו מייד.
נדב הוא ילד של טיולים, כבר בבטן של אמא עשה טיולי קמפינג מחוף לחוף בארצות הברית: מהאוקיינוס האטלנטי במזרח ועד לאוקיינוס השקט במערב. מגיל שנתיים - הוא מטייל לניו אינגלנד, בוסטון וקייפ - קוד. אחרי כל ארוחה, נדב מנדב את עצמו באופן קבוע כתורן המשפחה ומביא את כלי האוכל לשטיפה. באחד מהטיולים, כשאבא מניח תפילין בבוקר, נדב יושב לידו ומנסה לחכות אותו עם סידור תפילה ותנועות תואמות לשל אבא. נדב מתעקש לקחת תמיד חלק בפעילות המשפחתית, הוא בעצם - הקטנצ'יק כבר רוצה להיות גדול.
כשנדב בן 3 המשפחה חוזרת ארצה ומתיישבת בשכונות רמות בירושלים. נדב נכנס לגן יהודית והוא חברותי ואהוב על כולם. אחר כך בא גן ברוריה, בו מתגלה הכשרון התיאטרלי של נדב, גיבור ההצגה "יוסף וכתונת הפסים". גם בארץ, נדב ממשיך ליהנות מטיולי המשפחה לכינרת ולגליל ומחכה לקייצים בהם ידוג עם אבא בכינרת.
ברמות נולדת האחות הקטנה במשפחה, רות. מרגע שנדב מגלה שאמא בהריון, הוא מפעיל מכבש רציני כדי שיצא בן. ביום הלידה הוא מסרב לקבל את בשורת הולדתה של אחות וכמעט עוזב את הבית, אבל תוך זמן קצר מאוד הופך להיות אח גאה, מגונן ואוהב.
המשפחה עוברת מרמות לגבעת המבתר, ונדב בן השש נכנס לבית ספר היסודי "פרדס", שם יילמד עד סוף כיתה ח'. הוא תלמיד טוב, אהוב על המורים, מנהיג טבעי כבר אז. הוא מתגלה כבעל נטיה הומניסטית - אוהב במיוחד ספרות, תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה ומחשבת ישראל.
בכיתה ד' מצטרף לסניף בני עקיבא שונר"א שבשכונה. הוא מאוד אוהב את הפעילות התנועתית, בולט כאחד החבר'ה המרכזיים בשבט "שלם", הוא מכונה על ידי חבריו "ילד וואדי". נדב משתתף בהתלהבות במסעות ובמחנות הקיץ של התנועה.
בכיתה ח' חוגג נדב את בר - המצווה שלו בשבת פרשת נח. על מנת לשמח את שני הסבים, נדב מחליט לקרוא את הפרשה בנוסח אשכנז. כיתה ח', בסיום בית הספר היסודי, מככב בתפקיד השמש במחזה "בוסתן ספרדי". מאותו הרגע יחלום תמיד לראות את ההצגה...
עם סיום חווית ביה"ס היסודי נדב מתלבט מאד לאיזה תיכון ללכת, לבסוף מחליט לישיבה התיכונית "נווה שמואל" באפרת, יחד עם כמה מחבריו לכיתה. בתקופה זו נדב מפתח מאוד את העצמאות שלו, אבל למרות שבמשך השבוע כולו שוהה רחוק מהבית, הוא נשאר בקשרים קרובים וחמים מאד עם כל אחד במשפחה.
בערבי שבתות באפרת נדב מתחיל מסורת של תנועות ידים תוך כדי שירה, מסורת שעוברת מדור לדור, עד היום. בשמינית, הוא ממתכנני ה"השבעה" הנהוגה לתלמידים החדשים, ועוסק בתכנון האירוע במשך חודשים. חג הפורים האחרון שלו באפרת בכיתה י"ב לעולם לא יישכח: נדב מלהיב את חבריו בעשיית סרט שבו ישתתפו דמויות מפורסמות. הוא מראיין את שחקני קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים, מראיין את אהוד ברק בכנסת - והסרט נוחל הצלחה. באותה תקופה, מסתבר לכל הסובבים את נדב, שהוא ניחן בכשרון חיקוי טבעי: יהורם גאון, שמעון פרס, רפול, אריק שרון, אמנון יצחק ורבים אחרים - הופכים למסר הערב בסעודת ליל-שבת ובערבים עם החבר'ה. נדב מנצל את הזמן בישיבה לטיולים, לקריאת שירה וסיפורת עברית, להתנדבות בחליבת בוקר ברפת של קיבוץ מגדל עוז - דבר שתמיד יחלום לחזור אליו ובין לבין, עושה גם בגרויות.
כבר בתקופה זו נדב מתאפיין בהתעניינות גבוהה בכל הנעשה בארץ בתחום הציבורי. כל מי שמכיר אותו זכה לשמוע ממנו פעם או פעמיים, לפחות, נאומים חוצבים אודות המצב בארץ והדרך לשפרו. נדב הוא אידיאליסט אמיתי.
במקביל ללימודים, שמצריכים הרבה שעות והתמדה, נדב מתלבט בין הדרכה בבני-עקיבא לשירה בצוות הווי בני-עקיבא ירושלים. אחרי התלבטויות ובתמיכת מוריו בישיבה, מחליט ללכת לצוות הווי, מה שדורש ממנו לא מעט השקעה. הוא הולך לחזרות בשמחה, ובהופעות בולט בקול הבס שלו ובעמידת-במה מרשימה, שבאה לו כל-כך בטבעיות.
בתיכון מחפש נדב כלי נגינה לנגן עליו ובוחר בגיטרה. בעזרת חבריו מהתיכון נגינתו הולכת ומשתכללת, והוא מלחין אקורדים יותר ויותר מורכבים לשירים שונים. לכל ערב נחמד שהחבר'ה עושים, הוא מביא גיטרה, וזו הופכת למרכז העניינים. למרות שנדב לא מדריך, הוא מוצא את הזמן והדרך להמשיך להיות חלק אינטגרלי מפעילות הסניף והשבט.
לקראת סיום התיכון נדב מתחיל בריצות ברחבי אפרת לקראת הצבא. הוא מתלבט בין שנת י"ג בחברה להגנת הטבע (לשם התקבל), לבין ישיבת השילוב של הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע.
לאחר הרבה התייעצויות עם חברים, אבא, אמא ושאר המשפחה, הוא בוחר ללכת לישיבה - מתוך רצון כאדם דתי, להתבגר להעמיק בתרבותו לפני ההשתלבות וההתמודדות עם הצבא.
נדב לומד שנה בישיבת השילוב של הקיבוץ במעלה גלבוע. הימים האלה הם ימים יפים במיוחד עבור נדב: הוא נהנה להתעמק, סוף סוף, רק במה שעניין אותו. נפשו נקשרת בלימוד ובמוריו הרבנים. הוא למד גמרא, כתבי הרב קוק ובנזיר, תנ"ך - ובסוף השנה הוא כותב מאמר בביטאון הישיבה בנושא "קדושת תרח" אבי אברהם - רעיון ייחודי לו.
נדב מתענג על מרחבי הגלבוע, מטייל בעמק בית שאן, עמק יזרעאל, הגליל התחתון. מכיר חברים חדשים מהקיבוצים והמושבים בסביבה, רץ עם חבריו במסלול סביב הקיבוץ ומכין עצמו לצבא.
בט"ו בשבט של אותה שנה, לאושרו הגדול של נדב, שחיכה וציפה (תמיד מעורב בענייני הלב של האחיות) מתחתנים יוסי ותמר (האחות) בירושלים. נדב מנחה את טקס הנישואין, ומאותו רגע ואילך הוא לא יפסיק להזכיר, כבדרך אגב, כמה חשוב לו להיות דוד וכמה הוא אוהב ילדים...
אמנם נדב עובר סדרת גיבושים ליחידות רבות, אך ברור לכלום שנדב רוצה דבר אחד - צנחנים. חודש לפני הגיוס לצבא, הוא יוצא לטיול בירדן עם שני חבריו הטובים: יונתן בן-דוד ויונתן קרוס. טיוליהם בפטרה, נחל ארנון, הר נבו - הם חוויה בלתי נשכחת עבור נדב, שלא מפסיק לצלם ולהתיידד עם המקומיים וילדיהם בחפלות, ואפילו בחתונה. מהר נבו הוא מתקשר לאמא ואבא השוהים בחופשה במטולה, ומפתיע אותם בשיחה מלאת ריגושים וחוויות, מעברו השני של הירדן. במשך הצבא נדב עוד ידפדף לעיתים קרובות באלבום התמונות מירדן, שסידר והשקיע בו, ויתגעגע לנופים ולמרחבים שהוא ראה שם. הוא שב ומספר בצער ובתחושת החמצה על ספר-תמונות שקנה למשפחה בירדן, ושכח מעבר הגבול. את הספר, שנמצא באורח פלא, קיבלנו בסוף השבעה. מתנה האחרונה מנדב.
נדב מתגייס לפלחה"ן צנחנים, צוות יריב, אוג' 2000. הוא מצטיין בגיבוש, ומגיע בין עשרת הראשונים מתוך 410 חיילים - דבר שנודע לנו רק אחרי נפילתו. מהתחלה נדב מתאפיין בישירות ובכנות, תכונות שהופכות אותו באופן טבעי לדובר הצוות, בשיחות סגורות בין החבר'ה וגם בשיחות מול המפקדים. התמדה במשימה, אכפתיות, דאגה לצוות, ביקורת עצמית, מנהיגות, שאיפה למצוינות, התנדבות, חברות ואמונה דתית - כל אלה באים לידי ביטוי בהתנהגותו היום יומית של נדב.
בטירונות, אחרי ריצה מפרכת בה נדב מגיע ראשון, צועק המפקד על החייל שהגיע אחרון, ופוקד עליו לרוץ שוב את המסלול. נדב חושב שהמפקד טועה ומתעקש לרוץ עם החייל שנית, על מנת שלא ירוץ לבד. במהלך הטירונות בסנור, נפוצה השמועה על קולו וכשרון החיקוי של נדב, ומפקדי גדוד טירוני 890 מבקשים ממנו לחבר מהם את המנון. נדב מתחבב ומוערך ע"י מפקדי צוותים אחרים, הוא מנהל אתם שיחות אל תוך הלילה.
באותו קיץ, מתחתנים אבינועם וחוי (אחותו) במצפה מודיעין. נדב שכל כך חיכה לחתונה זו, בולט בחולצה תכלת רטובה מזיעה, ומידי פעם מרים את חוי בזרועותיו ומסתובב איתה בשובבות. כהרגלו, מפליא בקולו העבה ובחיקוייו, כשהמשפחה מופיעה בסיום הערב.
האימונים עוברים לשלב קשה יותר באימון המתקדם. בתחילה נדב מתקשה להסתגלות לשטח, אך מהר מאוד לומד להתרגל ואף ליהנות. באחד מאימוני הלש"ב בחמאם אל מליח, נדב וחבר נשלחים למפק"ץ לתרגל ברטוב, לאחר דקות ארוכות שלא הגיעו נמצאים השניים שעונים אל הקיר ישנים. למרות שלא נענש על ידי מפקדיו נדב מאוכזב מעצמו ומחליט להתנדב להישאר בבסיס לשבת. במסע הכומתה נדב משמש כקשר מ"מ, ועושה את כל הדרך עם מכשיר הקשר על גבו, מבלי להוריד אותו עד לגבעת התחמושת בירושלים. קורס הצניחה של הצוות נדחה מספר פעמים עקב הקפצות חוזרות ונשנות לפעילות מבצעית. ולבסוף מגיע נדב לתל-נוף ומתחיל את הקורס. חווית הצניחה הראשונה מהנה במיוחד עבורו. בסיום הקורס, נדב מתגאה לענוד את כנפי הצניחה של אבא משנת 67.
נדב מגיע עם הצוות לפעילות מבצעית בכרמי צור, אשר במהלכה מקבל משימות פיקוד על חבריו לצוות. בתקופה זו מביא את הגיטרה לצבא ומנגן לחבר'ה בזמן הפנוי.
אהבתו של נדב לארץ באה לידי ביטוי בסקירות היסטוריות שמעביר לחבר'ה בעת שהותם באזור גוש עציון, כמו-גם בחידון ידיעת הארץ החטיבתי, בו מסיים שלישי ממנו אמור היה לעלות לפיקודי...
בשבתות בהן נשאר, מבלה נדב את תפילות השבת בארוחות אצל משפחות בכרמי צור אליהן נקשר מאוד, ומידי פעם משדך בינן לבין חבריו לצוות. בחג ראשון של פסח נדב מתפלל בבית הכנסת בישוב וכשמוזמן לערוך את ליל הסדר אצל המשפחות, הוא מסרב על מנת לחזור ולערוך אותו ביחד עם החבר'ה מהצוות.
במהלך הקו מתחלף יריב מפקד הצוות ובמקומו נכנס יהונתן לתפקיד. נדב והצוות מחכים לאימון אשר אמור להתחיל בעוד מספר שבועות, ומתחיל לשפצר את הציוד לקראת מסדר שאמור להיערך בזמן הקרוב.
את מוצאי השבתות ויציאות הקו, נדב מבלה בעיקר עם החברים והחברות. הפלאפון לא מפסיק לצלצל ונדב מצליח להיפגש עם כולם ותמיד מפתיע בדאגה אמיתית שלו לכל אחד ואחד: חבילה לחבר שלא יצא שבת, פרחים למי שמתלוננת שלעולם לא קיבלה... נדב הוא חבר'מן, אכפתניק, אמיתי, חבר של ממש. לכולם - ובמיוחד לבנות - קשה לעמוד מול היופי, הצחוק, הקסם, הניצוץ של נדב.
מפקדיו האישיים של נדב, מייעדים אותו לצאת לקורס קצינים עם סיום מסלול. בשיחות ארוכות עמם, ועם המשפחה וחברים, נדב נוטה להכריע לכיוון קצונה, אלא שמתנה זאת בכך שיחזור ללמוד בישיבה במעלה גלבוע למשך כמה חודשים, אחרי סיום מסלול, ורק אז ישוב לקצונה בצבא.
בי"ח מנחם אב התשס"א, ה-7 באוגוסט 2001, בעת שהות הצוות בקו כרמי צור, רגע לפני שעולה לשמירה, נדב מתנדב לאבטח נסיעה קצרה למפקדת הגדוד בחברון. שם נקטעים חייו.
מעולם לא תיארנו לעצמנו, שיבוא יום ונכתוב על נדב ותמונתו מוצבת בחדר זיכרון...