קורות חיים
הירש, בנם של רייצ'ל וג'ון, נולד ביום ד' בתשרי תשס"א (03.10.2000) בארצות הברית. אח בכור לליבי ולאורלי.
הירש נולד בברקלי שבקליפורניה. היה ילד צנוע ושקט, חכם וטוב מזג. לאחר שאחיותיו נולדו היה מחובר אליהן בקשר חם וקרוב, והן מצידן העריצו אותו.
בשנת 2008, כשהיה בן שבע, עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה התמקמה בירושלים והתערתה בקהילה הדתית באזור מגוריה.
הירש התחנך בבתי ספר בעיר, היה תלמיד אהוב וחברותי, חכם במיוחד, חקרן וסקרן. כבר מגיל 12 גילה עניין בתחומים רבים כגון דת, זכויות אדם, אתיקה, אכילת בשר, התנחלויות, פוליטיקה ועוד. הוא נהנה לנהל שיחות עומק עם חברים ועם מנעד רחב של אנשים מישראל ומכל רחבי העולם. כאמריקאי, יהודי וישראלי שגדל בסביבה ליברלית, הירש היה פתוח להכול, נהנה לשמוע ולהשמיע את דעותיו תוך שמירה על שיח נעים ומכבד. אביו ג'ון סיפר, "למדנו כמה הירש שיקף את החוכמה הדיפלומטית. אנשים מכל הדתות, הערים ברחבי העולם פנו אלינו ואמרו לנו כמה הם נהנו ממנו... הירש תמיד הבין את הצד השני ותמיד נהג כלפי השני בכבוד".
כשהירש היה בן 14 הישראלי אברה מנגיסטו, מתמודד נפש, הגיע בטעות לעזה ונלקח בשבי החמאס. הירש היה מאד מתוסכל מכך שאנשים לא נלחמים מספיק, לדעתו, להשיב את אברה הביתה, והקפיד להגיע לכל העצרות שנעשו כדי להעלות את הנושא למודעות. בחדרו הייתה תמונה של אברה, והוא התקשה להבין למה אנשים לא עוזרים לו. הירש לא זכה לראות את חזרתו של אברה לחיק משפחתו, שהתרחשה כשנה אחרי שהירש נרצח בשבי.
הירש נהנה לטייל ולהכיר את ירושלים, ביקר וחקר כל פינה בעיר. חברים סיפרו שנהג להציג את עצמו: "אני הירש ואני ירושלמי". בשלב מוקדם התוודע לקבוצת הכדורגל "הפועל ירושלים" והפך לאוהד מושבע.
בגיל 18 התגייס לצבא ושירת שירות מלא ומשמעותי. לאחר שהשתחרר עבד בעבודות שונות.
הירש האמין בחופש, אהבה ושלום. אחותו ליבי סיפרה שבתור אח גדול תמיד נתן לה ולאורלי את המקום להתעצב ולהיות הנשים שהן רוצות להיות. בבגרותו בחר בחיים חילוניים, אבל כיבד מאוד את אורח החיים הדתי של משפחתו. אביו ג'ון סיפר שעל אף היותו חילוני הקפיד הירש לקום בכל שבת בבוקר וללכת איתו לבית הכנסת. כששאלו אותו ההורים מדוע הוא ממשיך בכך, ענה שהוא לא רוצה שאבא שלו יישב לבד בעזרת הגברים בבית הכנסת.
הירש היה צעיר חייכן שהפך במהירות לחלק מהסצנה הירושלמית, היה פעיל בחיי הלילה ואהב בעיקר לבלות בפאב "הסירא" שהפך למקום המפגש הקבוע שלו עם חבריו.
להירש היו תחומי עניין רבים ומגוונים. בשל אהדתו לקבוצת "הפועל ירושלים", היה שותף ליוזמה של יצירת מפגשים משותפים בין ילדים יהודים וערבים, באמצעות משחקי כדורגל. הוא יצר קשר עם אוהדים מקבוצת הכדורגל הגרמנית "ורדר ברמן" ואף הגיע להיפגש איתם בגרמניה.
הירש אהב מאוד לקרוא ספרים עם משמעות, אהב לרקוד ולהאזין למוזיקה בכל הסגנונות, נהנה לטייל בעולם ולצאת למסעות. בקיץ 2023 בילה במשך תשעה שבועות באירופה והשתתף בפסטיבלים בשש מדינות שונות. הוא תכנן לצאת בדצמבר 2023 לטיול ארוך של שנתיים ברחבי העולם וכבר הכין הכול לקראתו.
ביום שישי, ערב שמחת תורה תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, הלך לבית הכנסת עם משפחתו. בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר, אור ליום שבת, נסע עם חברים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הצטרפו ל-3,000 החוגגים.
בשבת בבוקר, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה ההתקפה הירש נמלט עם חבריו למיגונית הסמוכה. בסביבות השעה 8:00 שלח הודעה למשפחתו "אני אוהב אתכם." ועשר דקות לאחר מכן הוסיף, "אני מצטער." המחבלים השליכו רימונים למיגונית וכתוצאה מכך ידו השמאלית נקטעה מתחת למרפק. כשהוא פצוע ומדמם הוכנס לרכב עם שלושה בחורים נוספים מהמסיבה, הם נחטפו לרפיח.
המחבלים רצחו כ-380 ממבלי המסיבה, וחטפו כמה עשרות לרצועת עזה.
אחרי זמן ברפיח הירש הועבר, עם קבוצות חטופים שונות, ממקום מסתור אחד לאחר והוחזקו במשך חודשים במנהרות החמאס בתנאים קשים ביותר, תחת שמירה קפדנית.
הירש שרד בשבי במשך כ-11 חודשים, כשכל העת נעשו פעולות רבות לשחרורו.
החטוף אור לוי, שחזר לישראל אחרי 491 ימים בשבי, פגש את הוריו של הירש מיד עם שובו וסיפר להם על מפגש קצר עם הירש במנהרות - מפגש שנתן לו כוח לשרוד. אור סיפר שהירש ציטט בפניו משפט של שורד השואה ויקטור פרנקל: "מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כל איך."
ב-29 באוגוסט 2024 החליטו המחבלים ששמרו במנהרה על קבוצה בת שישה חטופים ובהם הירש להימלט. לפני כן רצחו את ששת החטופים. כעבור שלושה ימים, במהלך פעילות של צה"ל בשכונת תל סולטאן ברפיח, גופותיהם אותרו והוחזרו לארץ.
הירש גולדברג-פולין נחטף על ידי מחבלים מפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), נרצח ברצועת עזה בכ"ה באב תשפ"ד (29.08.2024). היה בן 23 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בירושלים – גבעת שאול. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
אלפים עם דגלי ישראל ליוו את הירש בדרכו האחרונה. אנשי קבוצת "הפועל ירושלים", שאותה אהד, הגיעו להלוויה עם חולצות אדומות ועליהן הכיתוב "סליחה".
אביו ג'ון ספד: "הירש תמיד השתמש בחוכמה שלו. הוא היה אהבתי. כשהוא היה בן שבע סיפרנו לו שאנחנו עושים עלייה. אמרנו לו שהשם 'הירש' יהיה קשה לישראלים, ושאלנו אם ירצה להחליף אולי לכינוי. הוא אמר בביטחון 'אני הירש, והישראלים יתמודדו'. הירש, אני מצטער. אנחנו מצטערים. אנחנו נכשלנו, אתה לא נכשלת... קיבלנו אלפי הודעות סליחה. החיים שהיו לנו איתך היו ברכה ועכשיו נעבוד כדי שהמורשת שלך תהיה ברכה. אני אוהב אותך."
ספדה אימו רייצ'ל: "אני כל הזמן חושבת איך מכל האימהות בעולם, אלוהים הביא דווקא לי את הירש. מה עשיתי שמגיעה לי מתנה כל כך יפה... הירש לא היה מושלם אבל היה הבן המושלם עבורי ואני כל כך מודה לאלוהים, אני רוצה להודות ולקיים את הכרת הטוב, שניתן לי למשך 23 שנה הכבוד להיות אימא של הירש. אומר תודה. רק חבל שזה לא נמשך הרבה זמן. ילד מתוק שלי, לך למסע שלך... כי סוף-סוף אתה חופשי. אוהב אותך ואתגעגע אליך בכל יום במשך כל חיי... אצטרך ללמד את עצמי איך להרגיש אותך בדרכים אחרות."
ספד נשיא המדינה, יצחק הרצוג: "האור המיוחד שלך, הירש, כבש את כולנו ממבט ראשון, אפילו מבעד לכרזות הזועקות לשובך... מיכל ואני פגשנו את הוריך ומשפחתך פעמים רבות בשנה האחרונה, וזכינו להכיר אנשים בעלי שיעור קומה יוצא דופן וללמוד מהם שיעור שלא נשכח לעולם - על אהבת אם ואב ללא גבולות."
ליבי, אחותו של הירש, ספדה: "אני לא אהיה אותו הדבר בלעדיך. לעולם לא אמצא את המילים שיתארו את השבר שנוצר בתוכי. היית ילד של אור, של אהבה, של צניעות ושל שלום. היה משהו מיוחד בנוכחות שלך. פשוט היית אתה. אם לא ידעת את זה שם, קבור בחושך, עכשיו למעלה אתה יכול לראות כמה אנשים אוהבים אותך, בכמה לבבות נגעת. ברגעים הכי קשים שלי עצמתי עיניים ודמיינתי שיש חוט שקוף שמקשר ביני לבינך. הרגשתי את הנשימות שלך, את החיות שלך. החוט הזה לא נקרע, הוא רק נמתח לגבולות חדשים של שמיים וארץ."
אורלי, אחותו הצעירה של הירש, ספדה לו ביום השנה להירצחו: "הירש אח שלי הגדול, ואני אומרת את זה בגאווה גדולה על הבן אדם שהיית בשבילי... ככה ברגע אחד זה נגמר. מצד אחד אתה לא פה איתנו כבר שנה, ומצד שני ברגע אחד הכאב שאני מרגישה שנה שינה כיוון והפך להרבה יותר חד ועמוק... אני לנצח אהיה אחותך הקטנה, גם אם תמיד תישאר צעיר בן 23."
משפחתו של הירש המשיכה להילחם ולהיאבק לשובם של יתר החטופים גם לאחר מותו, עד לחזרת כולם.
בני המשפחה בחרו להנציח את אורו וערכיו של הירש בעולם בקריאה תמידית להרבות בעשיית טוב ובאהבת אדם. כך נזכור, כתבו, את הירש - ילד של אור, אהבה ושלום. יהי זכרו מהפכה.