סמל אסתר אתי דאודי ז"ל

קורות חיים

בת פטינה וגבריאל. נולדה בירושלים ביום ד' בתמוז תשל"ח (9.7.1978). אחות לאיל, לילך, אשר וגד. גדלה והתחנכה במעלה אדומים. החלה את לימודיה בבית הספר הממלכתי "דקל וילנאי" שבמעלה אדומים והמשיכה לבית הספר התיכון על שם ליידי דיוויס שבשכונת קריית היובל בירושלים.

כשאתי נולדה כולם התפעלו מיופיה. היא היתה בלונדינית צהובה שחומת עור. בשנות נעוריה אתי היתה ילדה ביישנית ומופנמת, אך כאשר החלה ללמוד בתיכון פיתחה מודעות עצמית ליופיה ולגופה והיא הפכה לנערה זוהרת ויפה וכשהגיעה ביום הראשון לביה"ס כולם התפעלו ממנה ואף היו תלמידות שקינאו בה.

אנחנו לא נשכח איך אתי הייתה מתעוררת בכל בוקר שעתיים לפני הזמן כדי להתגנדר לביה"ס. תמיד היה חשוב לה איך היא נראית, ומה היא לובשת.

אתי ציפתה בקוצר רוח להתגייס לצה"ל ולתרום ככל יכולתה לעם ולמדינה. בסוף חודש אוקטובר 1996 התגייסה ושירתה בחיל הכללי ובטכנולוגיה ואחזקה, וכפקידת מפקד סדנה "ישי" שביחידת החימוש המרחבית של פיקוד המרכז. למרות הקשיים נתנה את כל כולה והתמסרה לתפקידה ברצון ובאהבה.

ואז במפתיע נקטפו חייה!

אתי יצאה לבלות כשאוטובוס דרס אותה לחייה האחרים - חייה הניצחיים.

סמל אסתר דאודי נפלה בעת מילוי תפקידה ביום ה' באדר תשנ"ח (2.3.1998) . היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותירה הורים, שלושה אחים ואחות. אתי היתה בת 19 וחצי במותה.

חברים מספרים שאתי אהבה לבלות, אהבה לראות אנשים, היא היתה נוהגת לומר: "יש שם אנשים מענינים?!"

לאן שלא הלכה נוכחותה היתה מורגשת. אתי למרות גילה הצעיר ניחנה בחכמת חיים, נתנה תמיד עצות לאחרים, אך את חייה הפרטיים שמרה בסודיות רק לאנשים הקרובים.

לאתי היה שם חיבה "פשוש", כשם שהציפור חיה חיי דרור גם אתי היום היא כזאת.

אנחנו תמיד נזכור את אתי כבחורה יפה ומושלמת שבסך הכל רצתה לחיות.

חסרה לנו הנוכחות, האהבה והדאגה שלה לכולם, חסרים הבילויים המשותפים עם המשפחה, הפינוקים והחום שהרעיפה על אחיה והוריה. אך מי אנחנו שנשפוט את דרכיו הנסתרות של האל.

אתי!! אנחנו אוהבים אותך תמיד נאהב ולעולם לא נשכח!

ההורים: גבי ופטינה והאחים אייל, לילך, אשר וגד.

הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, כותב למשפחה: "אתי תוארה על ידי מפקדיה כחיילת חייכנית, שמילאה את משימותיה על הצד הטוב ביותר ושאפה לשלמות הביצוע. אתי בלטה בשקט נפשי והיתה אהודה ומקובלת על מפקדיה וחבריה כאחד".

לזכרה של אתי קיימו בני משפחתה את "טורניר עולם הממתקים" והוציאו כרטיס שמצדו האחד תפילת הדרך ובצדו האחר מוטבעת תמונתה.

יהי זכרה ברוך. אמן.