קורות חיים
הפרח הנרמס חצי יובל שנים בלבד, עברו מאז. מאז שבאת לעולמנו המוזר והאכזר. נכד, בכור למשפחתנו, הגדועה שנמלטה מהשואה. השמחה רבה, ענף חדש למעטים שנותרנו. ילד טיפוחים של כל הסובבים, כי החיוך הנפלא, שמחת חיים והנשמה הטובה אותנו שובים ככל שבגרת, טוב הלב איתך גדל כמו פרח צבעוני יפה שעליו כמותו נפתחים. לעזור לזולת תמיד וכל מקום רצית. אך לשון הרע בשום אופן הס מלהזכיר. עזרה לזולת בשפע אך מילה בסלע. נחת רוח לכולם, כי גם בלימודים הצלחת. תורה ודעת אתה סופג בישיבות חורב ויבנה. והנה הגיעה השעה את העט להניח. עת צה"ל קורא לשריון למשמר המולדת. הלב רועד במשפחה בחשש אך את החובה יש למלא הימים עוברים-זוחלים לאט מאוד, בדאגה. לבסוף, נושמים לרוחה, בשלום חזרת בחזרה חזרת להיות אזרח מהשורה, עת חגיגה היא לאב ולאם. ללימודים המשולבים בעבודה נרתמת במרץ, אבל, פנאי למעשה מצוה וחסד תמיד מצאת. היושר והנאמנות נר לרגליך תמיד. והנה הגיע יום התייצבות הראשון למילואים. נפרד מאימו הפרח הנפלא במלוא פריחתו, נפרד ולא שב, כי הצורר אותו רמס וגדע. סעדי במרומים, תפילה אחת לי אליך אלוקי נקום נקמת דם עבדיך הטהור במהרה בימינו וצרור בחיקך את נשמתו הזכה בצרור החיים עד לביאת גואל. דברים אלו נכתבו ע"י דודו, יוסף גובי.